פרק 5 עונה 1

משתתפים בפרק שטערני לוקשינסקי ויוסף ברודבקר

על כולנה - נשים חרדיות בהתמכרות

שבנו לפרק החמישי בסדרת ׳קל וחומר׳ שיחות על התמכרויות,

הפעם אני משוחח עם שטערני לוקשינסקי – עו׳׳סית קלינית חרדית ומומחית להתמכרויות
(וגם היא- בוגרת תכנית ההתמחות של המרכז הישראלי להתמכרויות ica)
בנושא שאולי מעולם לא זכה לביטוי:

נשים חרדיות בהתמכרות.

האם וכמה נשים כאלו יש? לאילו חומרים הן מכורות במיוחד?

מה הקשיים המיוחדים שהן נתקלות בהם והם זו הסיבה שהן הרבה פחות פונות לטיפול בנושאים אלו?

על כך ועוד, בפרק זה הרהוט בהיר ותמציתי באופן מיוחד.

יוסף:
שלום ברוכות וברוכים הבאים לפודקאסט, קל וחומר פודקאסט שעוסק בהתמכרויות, ויסות כעסים ורגשות. שמי יוסף ברודבקר, אני בהכשרתי קרימינולוג ופסיכותרפיסט ואני המגיש והיוצר של הפודקאסט. המפיקה איתי היא נועם גרין. מוזמנות ומוזמנים להאזין, להגיב ולדרג באפליקציות התומכות ודרך האתר שלי יוסף ברודבקר נקודה Com.

ובפרק הזה אנחנו נדבר על נשים בחברה החרדית והתמכרויות. לפני כן אני אספר. הפודקאסט מופק על ידי נועם גרין, פסיכולוגית חרדית, מגישה את הסדרה הנהדרת נפשות וחסרונן, שאני באופן אישי מאזין קבוע וממליץ בחום. אז היום אני שמח מאוד לארח כאן את שטערני לוקשענקי, עובדת סוציאלית קלינית, מטפלת מומחית בהתמכרויות. אז ברוכה הבאה. שטערני. תודה שהגעת לכאן.

שטערני:
ברוכים הנמצאים ותודה לכם על ההזדמנות להיות חלק מהדבר המיוחד הזה שקורה כאן.

יוסף:
תודה.

יוסף:
אז אולי אני נתחיל באמת עם השאלה שאנחנו כבר יודעים שהרבה מאוד אנשים שואלים את עצמם, אולי גם מהמאזינים תוך כדי עכשיו: יש נשים או נשים חרדיות שסובלות מהתמכרות?

שטערני:
אז זאת שאלה שאני פוגשת אותה כל הזמן בכל המרחבים השונים. האם באמת נשים, ובפרט כמו שאתה שואל האם נשים חרדיות מתמודדות עם התמכרות? אז אם נסתכל בכלל באופן כללי, נראה שמבחינת נתונים 40 אחוז מכלל המכורים, איך שזה מוגדר הן נשים, מתוכם הרבה פחות פונות לטיפול.
זאת אומרת, זה נותן לנו איזושהי אינדיקציה. שהתמכרות קיימת אצל נשים. יש לה דגשים ייחודיים שאנחנו נדבר עליהם, וגם לנשים חרדיות יש את ההתמכרויות ואת הדגשים המיוחדים אצלם לאור המקום שממנו הן מגיעות לאור התפקיד שלהם בתוך החברה.

יוסף:
כלומר, כלומר, את אומרת שכשאנחנו למשל מעבירים שאלונים, מחקר, סקר כזה אנחנו מקבלים 40 אחוז מאלה שעונים. כן, אני סובל מהתמכרות לנשים.

שטערני:
לגמרי כן.

יוסף:
אבל בפועל בקליניקות או במרפאות. האחוזים הם אחרים.

שטערני:
האחוזים מדברים בערך על 25 אחוז מכלל הפונים שהן נשים. עוד פחות מכך מצליחות להחזיק  בטיפול לאורך זמן. וזה בגלל הייחודיות של נשים בתוך הסיפור הזה של התמכרות.

יוסף:
אז אוקיי, אז אנחנו נגיע לזה. לאילו דברים אנחנו רואים שנשים מכורות יותר או במיוחד?

שטערני:
אז נתחיל מזה שנשים יכולות להיות מכורות לכל סוג של חומר או לכל התנהגות. אנחנו כן נראה בפועל שיש התמכרות כמו בחברה הכללית גם וגם. גם אצל נשים התמכרות רבה מאוד לאלכוהול. אנחנו נראה התמכרות לקנאביס. התמכרות למין, מין ופורנו. והתמכרות גדולה מאוד למשככי כאבים.

יוסף:
משככי כאבים, כלומר תרופות מרשם שניתנות בדרך כלל על ידי פסיכיאטר, לפעמים על ידי רופא משפחה. שמיועדות להתמודדות לפעמים עם כאבים כרוניים פיזיים, אבל הרבה פעמים גם. להתמודדות עם כאבים או קשיים נפשיים, נכון?

שטערני:
לגמרי. כן, אנחנו נראה בדרך כלל. התרופות ניתנות כמו שאמרת על ידי רופאים. רופאים בקהילה, רופאים אחרי אשפוז בכל הרצף הזה כשההתמכרות הזאת מתחילה בדרך כלל. מכאב אמיתי. זאת אומרת, בין אם זה כאב גופני. בין אם זה כאב נפשי. יש שם, צורך לשכך את הכאב בצורה כלשהי וזה בדרך כלל מגיע על ידי התרופות ובהמשך מה שקורה זה התחושה וגם הקושי להחזיק את הכאב שלא נגמר גם למרות ועל אף התרופות, ובעצם מה שקורה זה מתפתחת שם ההתמכרות של שימוש יתר ותלות בתרופות, ובעצם בסופו של דבר אנחנו מגיעים ממש לכל המאפיינים שאנחנו מדברים בדרך כלל התמכרות.

יוסף:
שימוש יתר – למשל, הרופא רשם 2 מיליגרם ואישה מוצאת את עצמה לוקחת שלוש וארבע וחמש.

שטערני:
ולצערי הרבה הרבה יותר גם עד שזה ממש מגיע. אם נרחיב על זה עכשיו כבר ממש למקומות שהן לא יכולות לתפקד בלי זה, אבל מצד שני, גם התפקוד שלהם -כבר אי אפשר להגדיר אותו כתפקוד כי כל המהות נהיית סביב המקום הזה של התרופות. זאת אומרת, אי אפשר לתפקד עם, אי אפשר לתפקד בלי, ובקצה באמת אי אפשר בכלל לתפקד.

יוסף:
כלומר, אלו תרופות שכשלוקחים אותן במינון נמוך, במינון המתאים כמו שהרופא קובע, הן יכולות דווקא לעזור לתפקד.

שטערני:
זאת המטרה הראשונית שלהם לעזור לבן אדם לתפקד, להחזיר אותו. אם ניקח דוגמה של אדם אישה שעברה ניתוח ויש לה עכשיו כאבים אז היא צריכה משככי כאבים כדי להתמודד עם זה. העניין הוא רק שלא בהכרח שהכאב יפחת. ומצד שני גם התחושה שהתרופה מעניקה. אם זה בתחושה של איזה שהוא שקט, סוף סוף איזושהי יכולת לפעול בצורה יותר טובה. מפתחת את המקום הזה של התמכרות. ואז אוקיי, יש לי עדיין כאב. אני רוצה את התרופה הזאת יותר. כמו שאנחנו מכירים את המעגל הזה של התמכרות שבסופו של דבר התחושה הפיזית שאנחנו רוצים להגיע אליה גוברת על כל שאר מה שרצינו לפתור מלכתחילה, שזה להצליח לתפקד.

יוסף:
כן, כשאנחנו מדברים על משככי כאבים אנחנו לא מדברים על אקמול, נכון?

שטערני:
אקמול בדרך כלל, בוא נגיד שזה פחות ייתן לנו בשימוש הראשוני, הוא לא מספיק חזק כדי לתת לנו את האפקט הזה שהיינו ׳רוצים׳ להגיע אליו. אבל אנחנו יכולים אם היינו מתייחסים עכשיו לתרופות היינו אומרים גם אקמול יש את הסיפור שלו, אבל אנחנו לא מדברים על זה כאן זה לא זה. אנחנו מדברים על תרופות הרבה יותר בין אם זה נוגדי חרדה, דיכאון והרבה משככי כאבים שממש הגיעו על רקע של צורך גופני אמיתי שכן.

יוסף:
משפחת אופיאטים נכון ומשפחת הבנזודיאזפינים. בגדול – משפחות של תרופות.
אוקיי. למה לדעתך? מה אנחנו יכולים לדעת על הפנייה הנמוכה בהרבה לטיפול?

שטערני:
למה נשים פחות מגיעות לטיפול?

שטערני:
אז אוקיי, אז כשאנחנו מסתכלים בכלל על ההתמכרות של נשים, אנחנו צריכים להבין…

יוסף:
הן גם פונות פחות?

שטערני:
זהו אנחנו צריכים להבין את המקום של של נשים בכלל בתפקיד שלהן באוכלוסייה. ואם נדייק את זה בהמשך גם בתפקיד שלהן, בתוך החברה החרדית ובתוך החברה בכלל. לנשים יש כמה וכמה תפקידים שאנחנו מכירים אותם. הם יש להם אחריות מעבר לתפקוד הרגיל שיש להם. יש להם גם אחריות ׳על׳. זאת אומרת, יש להם אחריות על המשפחה שלהם, על הילדים שלהם.
אנחנו נדייק את זה גם בחברה החרדית יש להם אחריות הרבה על הפרנסה. כן. אם נתייחס לזה, בשונה מגבר שיכול לחזור מיום עבודה רגיל ולהגיד אוקיי, סיימתי את היומית שלי ועכשיו אני יכול להיות פנוי לדברים שירגיעו אותי. לאישה יש עוד הרבה עבודה אחרי זה. זאת אומרת, היא לא יכולה לחזור ולהגיד את זה, היא צריכה להמשיך לטפל בילדים לעוד הרבה זמן, ואז גם כשהיא רוצה כבר כן לפנות לטיפול, יש עליה הרבה אחריות שהיא לא יכולה עכשיו לעזוב.
אם גבר יעזוב את הבית לשלושה חודשים זה יהיה מאוד מאוד קשה, מאוד מאוד מאתגר, אבל עדיין זה יהיה אפשרי כי יש את האישה שככה ככה היא-  זאת אומרת ככה היא מתנהלת. זה התפקיד שבין אם היא בחרה או בין אם זה התפקיד שיש לה, יש לה תפקיד מאוד מהותי והיא לא תוכל לעשות את אותו דבר במחיר שיפגע במשפחה ובכל ההתנהלות באופן כללי, כדי להצליח לפנות לטיפול ולעזוב את המשפחה עכשיו.
ומעבר לזה,  יש נקודה נוספת שאנחנו צריכים לזכור אותה. יש סטיגמה מאוד גדולה על נשים מכורות. אם אנחנו יכולים לקבל טיפה יותר בהבנה.

יוסף:
בוא נפרק את הסטיגמה הזו.

שטערני:
אז מה? אז אני אגיד ככה אני לא יודעת אם דיברנו ככה או ששווה להרחיב בכלל על הסטיגמה לטיפול בהתמכרויות, אבל אם ניקח את המקום של של נשים מכורות יש הרבה פחות את האיפשור. אישה צריכה להמשיך לתפקד, יש לה אחריות עליה וזה לא מוסרי שהיא תהיה מכורה. אם ניקח התמכרויות שהן קשות יותר, אז אנחנו נגיד שאם נלך להתמכרות למין ופורנו זה בכלל אסור לה. היא לא יכולה להיות קרובה לשם.

יוסף:
אנחנו מדברים כמובן כשאנחנו אומרים אסור וצריכה אנחנו מתכוונים בהקשר החברתי. כלומר ככה מקובל חברתית.

שטערני:
כשאנחנו מדברים על סטיגמה אנחנו מדברים על סטיגמה חברתית בהחלט.
הסטיגמה הזאת, מעבר לזה שהיא חברתית, היא גם של האישה על עצמה. זאת אומרת הבושה והאשמה שיש שם הן גדולות פי כמה.
שוב, אם ניקח אישה אנחנו אומרים שיש לה שלושה ילדים קטנים שתלויים בה בכל ההיבטים רגשיים, פיזיים, חינוכיים, כלכליים ועוד, והיא יודעת שהיא עכשיו מכורה. אם ניקח את הדוגמה של אלכוהול והיא כל ערב זה מה שמניע אותה, ושם היא רוצה להיות בסופו של היום האשמה היא כל כך גדולה. איך היא מזניחה את הילדים? איך היא לא נמצאת שם בשבילם יש עליה הרבה יותר ואז יש עליה הרבה יותר אחריות, ואז גם הבושה לבוא ולהודות, לבוא ולהגיד יש לי בעיה. אני מתמודדת עם התמכרות, אני זקוקה למשהו אחר. זה הרבה יותר קשה. כן.

יוסף:
כן, החשש משיפוטיות, החשש אולי גם להודות בינה לבין עצמה בינינו לבין עצמנו. אני מכור, אני זקוק לעזרה. זה חשש שהוא מעיק וגורם להירתע מטיפול בעצם.

שטערני:
אני רוצה להתייחס לעוד סיבה למה הן פחות פונות לטיפול. אני חושבת שיש עוד מאפיין שאנחנו צריכים לזכור אותו, שגם המענים הטיפוליים הם פחות מותאמים לנשים.
זאת אומרת, אם דיברנו לפני זה על על גמילה, נגיד שהיא חודש או שלושה חודשים. כל תכנית בהגדרה שלה,כלומר – אולי נסביר רגע למאזינים -למאזינים בחלק מהמקרים אפשר לטפל בהתמכרויות ומתאים לטפל בהתמכרויות בקליניקה או במרפאה של העירייה, למשל של הרווחה, ובחלק מהמקרים זה תלוי גם בחומרים וגם בעוד למה ההתמכרות וגם בדברים נוספים ממליצים על ללכת ל או אשפוז או חלופות כאלה, מקום שהולכים אליו לשלושה חודשים. כפרי גמילה לתקופה כזו עושים שם תהליך גם נפשי וגם בעצם מתנזרים מהשימוש, ובכל הזמן הזה בעצם לא ישנים בבית. נמצאים שם.

שטערני:
כן לגמרי.
כשאנחנו מדברים על אשפוז, מדובר על אשפוז מלא שדורש מהאישה לעזוב את הבית.
אני אגיד גם יותר מזה. זה לא רק שזה דורש ממנה לעזוב את הבית, גם תוכנית הטיפול עצמה היא תוכנית שלאו דווקא מכוונת למקום של האישה כאישה. שזה פותח איזשהו פתח לדבר על עניין נוסף שאנחנו צריכים לדבר עליו כשאנחנו מדברים על התמכרויות של נשים. כשאנחנו מדברים על 85 אחוז מהנשים שמתמודדות עם התמכרות, שיש שם רקע של פגיעה מינית בתוך המשפחה, בדרך כלל הלאה, הרבה פעמים גם ארוכה ומשמעותית. ואז שאלה שלה שהיא עצמה נפגעה

כן. ואז, כשאנחנו באים לפתח איזשהו מענה טיפולי, אנחנו צריכים לקחת בחשבון את הטראומה הזאת שיש שם. אנחנו לא יכולים להתעלם ממנה. ואין מספיק מענים שלוקחים בחשבון את הטראומה הזאת ובעצם נותנים לה מקום בלהבין מה, מה המקור להתפתחות שלה, של ההתמכרות הזאת, ובמענה על מה היא הגיעה. זאת אומרת, הסימפטום הזה בא לפתור איזה שהוא מענה, ולא תמיד יש לזה מקום מבחינה טיפולית.

יוסף:
כלומר, מעבר למומחיות של המקום בלעשות צעדים התנהגותיים של להפסיק מעבר לחמלה, מעבר לסגל התנהגויות חדשות ואולי גם באופן מודגש יותר ממה שאנחנו יודעים שכל התמכרות בבסיס שלה יושב טראומה או חסך. במקרה של נשים בהתמכרות, אנחנו נמצא שיש הרבה יותר טראומה מינית משמעותית, עמוקה, כואבת שצריכה מענה שמומחה לזה שמתייחס לזה. את אומרת.

שטערני:
בדיוק כן.

יוסף:
הזכרת קודם אלכוהול, נשים חרדיות?- יין של הקידוש, אני יודע יין לבן, נכון? זה בדרך כלל מה שנשים חרדיות שותות… אנשים מרימים גבה עכשיו..

שטערני:
אז בוא נגיד ככה שאנחנו יכולים לחלק את הרמת גבה שאתה מדבר עליה עכשיו לשניים.
יש את האנשים הבוגרים. הייתי יכולה להתייחס לזה אפילו מבחינה גילאית .
אלה שהם פחות יודעים את מה שקורה בתוך בתוך הסמינרים החרדיים, בתוך הנערות שמתמודדות עכשיו עם ההתבגרות.
ששם באמת זה או קיי, שותה לחיים פה שם פורים, אולי קצת קצת בקידוש, כמו שאתה אומר באיזה שהוא אירוע כוס יין. אנחנו מדברים על תופעה ממש ככה, הולכת ומתרחבת בסמינרים חרדיים לבנות שבהם אנחנו רואים שתייה מרובה מאוד של אלכוהול, בין אם זה באירועים פרטיים של מסיבות ימי הולדת לחברות, בין אם זה אירועים גדולים יותר, חתונות להגיע ממש עד לאובדן שליטה מלאה  מהשתייה הזאת ממש ברמה הזאת, ואנחנו רואים את זה הופך מתופעה שהייתה בעבר מאוד מאוד בשוליים, למשהו שהוא היום הרבה יותר נורמטיבי והרבה פחות מרים אצל הבנות עצמן-אצל הנערות עצמן גבה. זאת אומרת, המבוגרים יראו את זה כי הרמת גבה ועצם זה ייראה כאיזה פעילות מאוד נורמטיבית.

יוסף:
אנחנו כן. אנחנו מדברים קודם כל על צריכת אלכוהול שהולכת ונעשית מפושטת. היא נעשית מפושטת, אבל לא מדברים על זה באמת נכון, לא בסמינרים, לא–?!

שטערני:
עד כמה שאני יודעת. לצערי זה לא מדובר בכלל. אני יכולה גם להבין את המורכבות של למה לא לדבר על זה. זה יכול להגדיל את התופעה וכל מיני דברים כאלה.
אבל בסופו של דבר, כשאנחנו רואים שזו תופעה הולכת וגדלה, אין לנו ברירה אלא לעשות עם זה איזושהי עבודה ולראות את התופעה הזאת מול העיניים ולראות איך אנחנו מתמודדים איתה.
אני כן אסייג ואגיד שלא כל אחת שמגיעה עכשיו לחתונה או לאיזשהו אירוע ושותה שותה בהכרח תהפוך את זה להתמכרות.
זאת אומרת, אנחנו יכולים להבין גם שיש שימוש שהוא יישאר שימוש נורמטיבי ורגיל, אבל כשאין לנו התייחסות לא לשתייה, באחריות ולא לחינוך מותאם למקומות האלה, הסיכון הוא הרבה יותר גדול לפתח את ההתמכרות בסופו של דבר.

יוסף:
כן. בפרט שככל שגיל ההתמכרות יורד אז גיל השימוש הראשוני יורד.

שטערני:
ההתנסות בשימוש בחומר בגיל יותר צעיר.

יוסף:
הסיכון להתמכרות אחר כך לגמרי.

שטערני:
הוא גדל, גדל הרבה הרבה יותר, ולכן יש לנו אחריות באמת לפתח את השיח הזה, לאפשר איזשהו דיבור בצורה אחראית על מה שקורה שם.

יוסף:
אוקיי. נשים מכורות גם לדברים נוספים, גם לסמים?

שטערני:
באופן כללי אנחנו יכולים להגיד. נשים מכורות לכל החומרים. אמרנו את זה.
אנחנו נראה אצל נשים כמו שאנחנו רואים בשאר בשאר האוכלוסייה אנחנו נראה התמכרות גם לקנאביס, גם לסמים כמו קוקאין ואחרים. בחברה החרדית אנחנו פחות נראה את זה. אבל יכול להיות שהוא קיים. זאת אומרת, אנחנו צריכים להכניס כאן בדיבור שאנחנו מדברים בכלל על נשים ונשים חרדיות בפרט, שהקושי להגיע אליהן הוא הרבה יותר גדול. זאת אומרת, אין לנו. אין לנו אפשרות לדעת מה קורה במיינסטרים, כי הנגישות לאמצעי הטכנולוגיה היא פחותה. השאלונים שמועברים הם בדרך כלל מקוונים, אז ממילא זה פחות יגיע. דיברנו כאן על אשמה ובושה, אז ממילא זה פחות ופחות יגיע, אבל בסופו של דבר אנחנו יודעים שזה קיים בנתונים. אנחנו לא יודעים להגיד יותר מזה. אני כן יכולה להגיד שכשאנחנו יודעים בקליניקה לשאול את השאלות בצורה יותר נכונה, אנחנו נראה שם שימושים, גם אם זה לא על רמה של התמכרות ממש, אבל כבר על הגבול של מה בעצם בסופו של דבר קורה.

שטערני:
אני ארצה אולי להתייחס גם למקום הזה של התמכרות. דיברנו על זה, על טראומה מינית ואנחנו מדברים גם על התמכרות למין ופורנו שגם את זה אנחנו רואים אצל נשים ששם המימד של הבושה הוא גדול פי כמה. זאת אומרת, אם אישה, אישה נערה נחשפה באיזשהו אופן או או מתמודדת באמת עם התמכרות, כבר גם ממש למין עצמו. היכולת להגיע לטיפול היא הרבה הרבה יותר קלושה, כי הבושה שם היא כל כך גדולה. אני גם עושה מעשה שהוא עבירה גם מוסרית בחברה בכללית יש סטיגמה מאוד גדולה, ובחברה החרדית עוד יותר. זאת אומרת לבוא ולהגיד אני עושה מעשה אסור. מעבר לזה שהוא התמכרות, יש לי פה גם מול שמיים, גם מול אדם. זאת אומרת, יש פה מורכבות מאוד מאוד גדולה סביב זה, ולכן הקושי.

יוסף:
מול הבעל אפילו להודות בדבר כזה

שטערני:
אני מדברת אפילו בלי הבעל. זאת אומרת, עצם החשיפה אנחנו אנחנו יודעים. אנחנו מדברים על שמירת עיניים ועל טהרת המחשבה. ואם אנחנו מדברים בכלל על מעשה בפועל – את הולכת, את מחללת את עצמך. זאת אומרת, יש פה הרבה הרבה סטיגמות והרבה אשמה ובושה שהיכולת שלה בסופו של דבר להגיע לטיפול היא מאוד מאוד נמוכה.
אני אוכל ככה לתת דוגמה מאישה שהגיעה אליי לקליניקה שמתמודדת באמת עם התמכרות למין שהתחילה באמת, כמו שדיברנו קודם עם טראומה מינית שהיא עברה במשפחה והיא הגיעה כבר למימדים כל כך גדולים. זאת אומרת, הגיעה לטיפול בשלב כל כך מאוחר, והיא דיברה על הקושי הכל כך גדול לבוא ולהגיד את זה. אני מתמודדת עם התמכרות כזאת שהיא כבר עברה כל כך הרבה דברים שאם היה קצת יותר יכולת לקבל את זה קודם,
או טיפת יותר מודעות או מישהו שיכול קצת לתווך את מה שקורה לה, היא הייתה מגיעה לטיפול כשהמצב שלה היה הרבה הרבה יותר טוב.
ולכן שוב אני חוזרת לאחריות שלנו כחברה, כאנשי טיפול באמת להיות במקום הזה שמנגיש טיפה יותר ומאפשר איזשהו מרחב שבסופו של דבר יפחית את הפגיעה הכל כך משמעותית שיכולה להיות שם.

יוסף:
בפרט שאנחנו יודעים כמו שאמרת שהטראומה יושבת בשורש של התמכרות וטראומה מינית יושבת בשורש של התמכרות. ודיברנו על זה שנשים פונות הרבה פחות לטיפול בהקשר של התמכרויות. ומצד שני באופן כללי בפנייה לטיפול, נשים לא פונות פחות, אולי אפילו פונות יותר, תלוי כמובן מגזרים לטיפול פסיכותרפויטי כן לטיפול בשיחה. שזה אומר שמאוד יכול להיות שאותה אישה ישבה כבר בטיפול, או יושבת כרגע בטיפול ומדברת על הטראומה ומדברת על הקשיים ומדברת על עניינים עם הבית ועם הילדים ועם זכרונות מהעבר וקשיים נוספים,
וישנה התמכרות שם ברקע שהיא לא מעיזה לעלות. ולפעמים אנחנו אומרים אולי אילו רק המטפלת והמטפל היו נותנים לזה מקום, היו שואלים את זה בעצמם באופן יזום.

שטערני:
אתה עולה כאן על נקודה שהיא מאוד מאוד חשובה ומאוד מאוד משמעותית. כמה שזה נכון לגבי כל נושא, ונכון עוד יותר לגבי התמכרות :כשאנחנו מאפשרים ונותנים לזה מקום. דברים עולים,
המטופלות שלנו מטופלים, הם רוצים לדעת שאנחנו מסוגלים להכיל את זה ושאנחנו נהיה פחות ופחות שיפוטיים כלפי המקום שאליו הם הגיעו,
במיוחד במקומות כאלה שכמו שאמרנו קודם, הסטיגמה, האשמה והבושה כל כך גדולים ואנחנו צריכים לדעת- ושוב האחריות שלנו – היא להצליח להיות שם. וגם אם אנחנו לא מצליחים  להיות מצליחים להיות שם בסופו של דבר, לאפשר להם להיות במקום אחר וגם להנכיח את זה שאנחנו לא מסוגלים כרגע להיות שם, אבל אולי להפנות למקום שיוכל לאפשר לאותה מטופלת לקבל את מה שהיא זכאית לקבל.

יוסף:
אז מה היום בעצם יש לנו? יש. המענים הקיימים לאישה שמתמודדת עם ההתמכרות.

שטערני:
אז ככה, יש לנו את הקליניקות הפרטיות שזה מטפלים שעברו הכשרה לטפל בהתמכרות ואליהם הפנייה היא באמת באופן פרטי-

יוסף:
והמימון הוא באופן פרטי שזה משמעותי מאוד.

שטערני:
כן, לגמרי. המימון הוא באופן פרטי ומה שמאוד מקשה כי הרבה פעמים אנחנו מדברים על טיפול שהוא יהיה טיפול לטווח ארוך ולא משהו שהוא ככה קצר במיוחד במקומות שאנחנו מדברים עם שיושבת שם, הטראומה ברקע ואנחנו צריכים לתת מענה שהוא לאו דווקא התנהגותי. זאת אומרת, זה לא רק להכחיד התנהגות, אנחנו צריכים להבין את השורש שלה כדי לטפל באמת באופן מיטיב בהתמכרות.
יש אפשרות של פנייה ליחידות העירוניות שמטפלות בהתמכרות. יש כמעט בכל עירייה יש יחידה לטיפול בהתמכרויות.

יiסף:
וחלק גדול מהיחידות הללו. זה אולי חשוב שהמאזינים מאזינות יידעו. היום כבר אנחנו מדברים על זה שהן יודעות לתת מענה מאוד טוב. חלק. את פחות מסכימה?

שטערני:
אני חושבת שזה מורכב להגיד, כי אז אנחנו כבר הולכים למקום של איך אנחנו מטפלים בהתמכרות ומה יושב שם. בבסיס הגישה.
אנחנו מדברים על גישות שונות בטיפול בהתמכרות, ואז אנחנו מדברים גם על משהו שהוא יותר מסורתי. איך אנחנו מטפלים בהתמכרות לבין איזושהי ראייה שהיא קצת יותר חדשה ואחרת, יותר, מאפשרת טיפול בצורות שונות.
אבל אין ספק שאנחנו יכולים לראות התקדמות מאוד מאוד גדולה מבחינת כל המענים הטיפוליים וגם מבחינת לתת מקום לאישה.

שטערני:
אני אגיד שלגבי אישה חרדית שמתמודדת עם התמכרות זה קצת יותר מורכב. לצערי אין לנו מספיק מענים שמותאמים לאישה חרדית ואני מדברת על אישה חרדית לא בסיכון. זאת אומרת לא נערה בסיכון שעכשיו מתמודדת עם איזשהו עניין, כי אם אישה יושבת עקרת בית, וכפי שהתחלנו לפני זה עם התמכרות למשככי כאבים ויושבת בבית, והיא עכשיו שומעת את הדברים שלנו ואומרת אני מתמודדת עם זה או הבת שלי, מתמודדת עם שתיית אלכוהול, אבל היא על הרצף הדתי החזק ואני רוצה שהיא תישאר ככה. לגביה אני חייבת להגיד שיש פחות מענים ואנחנו מנסים לפעול כדי כן לתת מענים יותר מותאמים שרואים את את הצורך התרבותי ואת ההשתייכות וגם את ההיבט המקצועי.
אבל כן יש את האפשרויות צריכים לנסות למצוא אותם, לחפש אותם, כי אפשר לטפל בזה!
זאת אומרת, המקום הזה של טיפול בהתמכרות הוא אפשרי. אפשר לעשות את הדברים האלה, אפשר לצאת מהתמכרות, אפשר ללמוד אתה, לגדול מזה ולצאת מזה למקום יותר טוב ואנחנו צריכים לזכור את זה. זה לא מחלה חשוכת מרפא שאין לנו שום. שאין לנו מה לעשות עם זה. זה קשה, זה כואב, אבל בהחלט יש לנו. יש לנו מה לעשות עם זה.

יוסף:
כן.

יוסף:
גם באתגרים. סביב אתגרים אנחנו ממש קרובים לסיום. הרבה אנשים פונים בהקשר של התמכרויות. הם מוצאים שמה שמתאים עבורם, ואני כמובן מדבר מתוך מקום. שאנחנו יודעים שיש גישות טיפוליות שהן פחות יעילות, אבל בכל זאת ישנם כאלה שנעזרים. אני מדבר על קבוצות טיפוליות. יש אנשים שיכולים מאוד מאוד להיעזר לפעמים במקביל לטיפול פרטני בקבוצות ציידי, מה שנקרא מכורים אנונימיים, אבל גם שם. לנשים נכון.

שטערני:
זה יוצר יותר מורכב לנשים להיות גם במרחבים האלה, ולכן יש כיום יותר ויותר תנועה של טיפול ממוקד לנשים, קבוצות שהן מיועדות רק לנשים, ואז שם באמת יש איזשהו מרחב נשי יותר בטוח. אין את זה מספיק גם, אבל אין ספק שקבוצה יכולה מאוד מאוד להועיל, במיוחד שהיא באה בצירוף לטיפול הפרטני שהיא נותנת את התוספת שנורא חשובה.

שטערני:
אני רוצה להדגיש נקודה נוספת שפחות דיברנו עליה בהקשר של טיפול של טיפול בהתמכרות לנשים. כן, טיפול שזה נכון לגבי התמכרות בכלל, אבל לגבי נשים עוד יותר המקום הזה.  דיברנו לפני זה על המקום הייחודי של נשים בתוך התמכרויות ועל התפקוד שלהם ועל החלק הזה. אני חושבת שכשאנחנו מדברים על טיפול בהתמכרות, אנחנו בסופו של דבר צריכים לראות את המערכת. זאת אומרת לראות את האישה גם בהקשר שהיא אישה של יש לה בעל שם במשפחה. יש לה ילדים, יש לה משפחה, יש לה את הרקע התרבותי שממנו היא מגיעה והמענה צריך להיות מותאם לכל החלקים האלה. זאת אומרת, לקחת בחשבון את כל הדברים האלה, כי בסופו של דבר זה מה שיאפשר לה לצאת מהמקום הזה של ההתמכרות.

יוסף:
כלומר, אפילו ברמה של מענה טיפולי, נגיד, טיפול מערכתי משפחתי כזה לפעמים יכול להיות.

שטערני:
אני חושבת שזה חשוב מאוד שזה יהיה, כי אם אנחנו נדווח אפילו לילדים שלה את מה שקורה לה ואנחנו ניתן להם מענה או ניתן לבעל את היכולת להכיל את האישה ולהבין מה קורה לה ולתווך את מה שקורה ביניהם. יהיה לה אפשרות הרבה יותר להתקדם. זאת אומרת, זה נותן מענה הרבה יותר טוב.

יוסף:
יפה.

יוסף:
אז שטערני תודה רבה. אנחנו כבר סיימנו אז תודה רבה שבאת. יש איזה משפט שהיית רוצה או מחשבה שהיית רוצה לסיים איתה?

שטערני:
אממ. דבר ראשון תודה על ההזמנה לכאן. שוב אני חושבת כמה זה חשוב באמת לתת מקום לדברים כאלה. ואני רוצה להגיד לכל אישה שמתמודדת עם התמכרות בסופו של דבר, כמו שאמרנו קודם, יש אפשרות לצאת מזה. יש אפשרות לגדול מזה!
אני אומרת לכל אישה יש לך, מגיע לך חיים טובים, מגיע לך חיים טובים הרבה יותר ממה שיש לך כיום.
ואני מזמינה כל אישה לצאת לדרך, לעשות את הדבר הזה כדי לתת לעצמה את מה שמגיע לה ומגיע לך הרבה.

יוסף:
מרגש. תודה רבה.

הרשמו לעדכונים

לקבלת עדכון על פרק חדש