היי, נהדר שחזרתם/ן!
כי היום אשוחח עם ד׳׳ר יניב אפרתי – ראש המעבדה להתמכרויות בפקולטה לחינוך – אוניברסיטת בר אילן,
על התמכרות בני נוער מזווית חדשנית ומפוקחת שאינה עסוקה בהטפות ואיומים לבני הנוער,
ובמקום זאת חותרת להבין את האתכרים שלהם ולאפיין פרופיליים התמכרותיים וגורמי חוסן.
בשלב זה נבין איזו התנהלות נכונה יותר להורים למתבגרים.ות עשויה לצמצמם את הסיכון
ובעז׳׳ה אף למנוע את ההתמכרות הבאה.
האזנה מחכימה!
יוסף:
שלום ברוכות וברוכים הבאים לפודקאסט קל וחומר, פודקאסט שעוסק בהתמכרויות, ויסות כעסים ורגשות. שמי יוסף ברודבקר, אני בהכשרתי קרימינולוג ופסיכותרפיסט ואני המגיש והיוצר של הפודקאסט. המפיקה איתי היא נועם גרין. מוזמנות ומוזמנים להאזין, להגיב ולדרג באפליקציות התומכות דרך האתר שלי יוסף ברוד בקר נקודה. Com.
והיום נמצא איתי פה איש יקר, מומחה בתחומו. שלום ד׳׳ר יניב אפרתי, חבר סגל בכיר וראש המעבדה להתמכרויות בפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר אילן.
יניב:
שלום שלום.
יוסף:
ברוך הבא. תודה שהגעת. אז אתה ראש מעבדת מחקר שחוקרת התמכרויות של בני נוער, נכון?
יניב:
נכון.
יוסף:
שזה הנושא שלנו בפרק להיום. אז אולי נתחיל מבני נוער מהעולם איך אנחנו רואים בכמה מילים את ההתמודדות שלהם היום יומית?
יניב:
אוקיי, אז קודם כל, גיל ההתבגרות זה גיל שנכתבו עליו כל כך הרבה ספרים ועם כל כך הרבה שינויים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים. מחקר שנערך לאחרונה, שהתפרסם באחד המקומות הטובים בעולם, דיבר על כך בגילאי 14 17 18 בעצם מתחיל להצביע על התפתחות של פסיכופתולוגיה, כלומר.
יוסף:
הפרעות נפשיות
יניב:
קשיים של חרדה, סטרס ודיכאון וכל מיני מאפיינים, והרבה פעמים זה מתלווה גם בהתנהגויות סיכון.
יוסף:
כלומר, ההפרעות שעתידות לצערנו ללוות חלק מהאנשים בבגרות. זה הזמן שבו הן יוצאות.
יניב:
נכון, מתחילים להתפתח וכחלק מההתפתחות של אותם אותן התנהגויות, בין אם זה מתלווה הרבה פעמים בהתנהגויות סיכון, כאשר התמכרויות היא אחת מהתנהגויות הסיכון של בני נוער. אנחנו רואים בשנים האחרונות דיווחים שעולים מהשטח על שימוש בחומרים משני תודעה חומרים פסיכואקטיביים, התמכרויות שיש להם אלמנטים של התמכרויות התנהגותיות, של עסקים, מיניות, רשתות חברתיות וכן הלאה.
יוסף:
אז אתה מציין את זה שבני נוער, כלומר גיל ההתבגרות, זה גם גיל שניתנת להם יותר אחריות. עצמאות. הם לוקחים יותר אחריות ועצמאות. והיינו חושבים אולי שחלק גדול מההתנהגויות הללו מתחילות בגילאי. כלומר ההתנהגויות של שימוש בחומרים של התנהגות לא מווסתת שקשורה למין. לגיימינג ודברים מהסוג הזה. היינו חושבים שזה קשור לעובדה שהם פשוט עצמאיים יותר. אבל אתה מקשר את זה לפסיכופתולוגיה,
יניב:
נכון.
יוסף:
כלומר, לעובדה שבנפש שזה זמן שגם נחשפים או באים לידי ביטוי רבדים יותר מורכבים ופחות תקינים בעצם הפתולוגיה הכוונה משהו לא תקין בנפש.
יניב:
נכון, אגב, באותו מחקר הספציפי שהזכרתי אותו קודם, הוא גם מדבר על שימוש בחומרים כבר בגילאים הללו. אחד הדברים שעשיתי בתחילת הדרך עשיתי קבוצת מיקוד של מכורים וניסיתי לבקש מהם להצביע על הזמן שבהם הם התחילו את ההתנהגות ההתמכרותית
יוסף:
עם מכורים בוגרים. כן?-
יניב:
והיה מרתק לשמוע שחלקם הלא מבוטל וחלקם הגדול התחיל כבר בגיל ההתבגרות. כלומר, החלק מההתנהגויות וההתנסויות הראשונות היו כבר בגיל ההתבגרות ואנחנו רואים התנסויות. זה קשור. ההתנסויות הללו קשורות גם למאפיינים פסיכו פתולוגיים, אבל גם כחלק מחיפוש זהות כחלק בכלל, שוב מה שהתחלנו קודם עם גיל ההתבגרות, שזה גיל מאוד מאוד מאוד מורכב על הרבדים הנפשיים של הילד והמתבגר, ולכן שם כבר ראינו את ההתנסויות הראשונות, את השימוש הראשוני ולאחר מכן גם אפילו התפתחות של התמכרויות.
יוסף:
כן, אז זה באמת משהו שמעסיק הרבה אנשים. אני שומע את זה תמיד. כלומר, אנחנו לא אוהבים התנהגויות שהזכרת צריכת אלכוהול, בטח צריכת סמים, פורנוגרפיה, גם גיימינג אנחנו לא אוהבים שבני נוער – אני אומר בעמדה חינוכית כזו – עושים את הדברים הללו, אבל א. הם עושים ובאחוזים מאוד גבוהים בגדול ודאי אם לא מדברים בתוך החברה החרדית. גם שם אנחנו נדבר. זה לא חף. אבל בחיים של מתבגר זה חלק מתהליך כזה של התבגרות שעושים את כל הדברים הללו. למה אנחנו מכניסים את זה בכלל לקטגוריה של התמכרות? בפירוש אלו התנהגויות שיש בהן אופציה להתמכר, אבל אנחנו יודעים שלא כל מי ששותה אלכוהול הוא מתמכר. אז במתבגרים.
יניב:
נכון? אז תראה, ההתמכרות היא בעצם הקצה של התופעה, ובואו נתחיל רגע לנסות לראות גם מה עולה מהמחקרים שאני עוסק בהם כשאנחנו מגיעים לגיל ההתבגרות? המחקרים שלי בעצם מצביעים על שלושה פרופילים של מתבגרים, כאשר שימו לב בדרך כלל המחקרים בהתמכרויות עסוקים בנזקים ובהשלכות של דפוס ההתמכרות. המחקרים שלי עוסקים בשאלה אחרת לחלוטין,
יוסף:
כלומר מחקרים שעסוקים בנזקים ובהשלכות. כלומר, הם בודקים קורלציה בין שימוש.
יניב:
של שימוש ותוצאות של כל מיני התנהגויות, קשיים בלימודים, קשיים בתפקודים אלו או אחרים. ואגב, חלק לא מבוטל מהמחקרים לאורך שנים זה היה המיינסטרים אני אקרא לזה, בתחום ההתמכרויות. אגב, גם השיח החינוכי בחלקו המיינסטרימי היה כזה חבר'ה אל תעשנו כי זה פוגע לכם בבריאות. אל תעשו סמים.
יוסף:
תגידו לא לסמים היה קמפיין כזה
יניב:
בדיוק.
ואם תתנהגו בהתנהגויות הללו זה עלול לפגוע בכם. אנחנו יודעים שמתבגרים אומרים לעצמם תמיד בשקט, לי זה לא יקרה.
ולכן אני חושב שהשפה הזאת היא גם לא רלוונטית. אפרופו, אם אנחנו משתמשים באספקט חינוכי היא לא רלוונטית. ואני חושב שרוב המחקרים שלי עסוקים בשאלה אחת קודם מה הצורך של מתבגרים? לפנות לאותם התנהגויות התמכרויות? התשובה לשאלת הצורך תסווג את המתבגר על פני שלושה פרופילים אפשריים.
יוסף:
כלומר, יהיו כאלה שיענו כי זה כיף. לא יודע כי כל החבר'ה שותים. גם אני שותה. נכון?
יניב:
אז באמת אצל רוב רובם של בני הנוער המוטיבציה או הצורך שלהם, כי זה כיף, סקרנות, התנסות, אולי אפילו קצת מקובלות חברתית. באחת השיחות שלי עם אחד הבנים שלי, הוא אמר יהיה מגניב כזה לבוא עם בירה לכל החבר'ה. חבר'ה, הבאתי אלכוהול. אז ניסיתי ככה לפתוח איתו קצת, להסביר יותר מה זה אומר, מה מגניב בזה, מה.
יוסף:
מבחינתו שיהיה בפנים. ספרייט, אבל רק הבקבוק.
יניב:
זה כמו שהזמינו אותי להעביר איזו הרצאה ככה באיזה כמה חבר'ה, בני נוער והתיישבתי והיה בירה על השולחן. זה היה, זה היה הווייב. זה היה אווירה כאילו. אז יכול להיות שזה משהו חברתי, זה משהו, ורוב החבר'ה נמצאים שם. כלומר, הצורך שלהם הוא ממקום של סקרנות. להגיד שזה טוב. אני יכול לאפשר לדבר על זה, להגיד שמקובלות חברתית, שדווקא תהיה בירה על השולחן. בוא נדבר על זה. בסדר.
יוסף:
אבל זו סוגייה חינוכית יותר. ובכן, זו ההתמודדות של ההורים, של אנשי חינוך. כן, וזה.
יניב:
וזה בעצם הפרופיל הראשון.
הפרופיל השני שלדעתי הוא הנקודה המרכזית בעבודה עם ילדים ומתבגרים, ובשביל זה אני הייתי רוצה דווקא להתחיל קצת קודם. כלומר, יש ילדים ומתבגרים שקמים בבוקר והעולם גדול עליהם, קשוח להם. סל מאפייני החוסן שלהם להתמודד עם העולם דל.
יוסף:
העולם. כלומר?
יניב:
העולם ללכת לבית הספר, להיכנס לכיתה, מיומנויות חברתיות עם חברים, כישלונות, כישלונות מול מבחנים, הצלחה בלימודים, הישגים. יכול להיות שזה מתלווה לקשב וריכוז יכול להיות שזה מתלווה ללקויות למידה היומיום של אותו ילד הוא לא קל.
מהשנייה שהוא קם עד השנייה שהוא הולך לישון זו התמודדות. התמודדות לא פשוטה. כאשר זה באמת אובייקטיבי, הוא באמת יש לו גם קשיים. ובאמת, אם אני, אם הוא צריך בהפסקה להוציא כל כך הרבה משאבים על איך ליצור קשרים חברתיים ואיך לשחק. שישתפו אותו במשחק. תחשבו לרגע על ילד ומתבגר, מה זה דורש ממנו? ועכשיו הוא חוזר הביתה והיה יום קשוח ולא קל. אז מה? הדרך הכי קלה לעשות? זה לברוח למרחבים התמכרותיים כדי להתמודד עם העולם.
בוא ניקח למשל את הגיימינג. כן, אם אתה חווה כישלון כל היום ואתה חוזר הביתה, אתה פותח את המחשב, משחק, אתה אפילו די טוב בזה. אתה אפילו עובר שלבים. אתה חווה חוויות של הצלחה, ואז הילד בעצם בורח למרחבים הללו כדרך להתמודד עם העולם. זה הפרופיל השני שאני קורא להם משתמשים לרעה. כלומר, הם בורחים למרחבים הללו כדרך להתמודד עם העולם, כיוון שסל מאפייני החוסן שלהם הרבה פעמים דלים ואין להם את הכוחות להתמודד. אז הרבה פעמים זה סוג של פיצוי. כן, זה איזשהו דרך לפצות על יום ארוך וקשה.
עכשיו תראו, אני אפתח רגע סוגריים לפעמים לכולנו יש ימים כאלה שאתה חוזר הביתה ובא לך לפצות את עצמך עם איזה קפה טוב, שוקולד למחמירים גלידה, גם על יד וכן הלאה. זה כאילו אנחנו מפצים את עצמנו מדי פעם. בגד חדש, נכון? נכון, זה משהו שמלווה אותנו. השאלה הזאת.
יוסף:
זה גם גיל.ההתבגרות, בטח גם בהקשרים הלימודיים, אבל גם בהקשרים החברתיים. כמו שהזכרת, זה לא איזה שוליים חברתיים של כאלה שמתמודדים בהפסקות וביצירת קשר ומקובלות, וזה.
יניב:
כן נכון. ואז הדרך שלהם הרבה פעמים להתמודד. ושוב אני אחזור רגע על הנקודה הקודמת שכולנו רוצים לפצות. אבל כאן אנחנו רואים איזשהו צורך יותר עז, יותר חזק. כן, נכון, יש פה איזשהו מימד של אסקפיזם, מימד של בריחה לאותם מרחבים, התמכרותיים.
יוסף:
זה ניתוק כזה.
יניב:
זה כן איזשהו בריחה כזאת, וזה בעצם משתמש לרעה. הפרופיל השלישי שהוא באמת הקצה ושאנחנו צריכים הרבה מאוד זהירות להגדיר את זה בקרב ילדים ומתבגרים, שם אנחנו רואים כבר פונקציות של disorder או במילה היותר ישנה שזה כבר התמכרות. פה כבר אנחנו רואים חוסר שליטה וקושי בוויסות רגשי, ואנחנו רואים כאן חוסר תפקוד משמעותי, וזה כבר דורש התערבות של איש מקצוע.
וחשוב רק להגיד כשאנחנו מגיעים לפרופיל הזה בקרב ילדים ומתבגרים אנחנו צריכים הרבה מאוד זהירות, כיוון שילדים ומתבגרים, גם המוח וגם האישיות עדיין בהתהוות, עדיין בהתפתחות ולכן מאוד מאוד מורכב להגדיר אותם כמכורים בהגדרות האובייקטיביות שאנחנו משתמשים בהם ב DSM או סי. די האירופאי.
יוסף:
אז כן. אז מצד אחד אנחנו לא רוצים להגדיר, מצד שני, דווקא בגלל שהאישיות שלהם ואפילו ברמה הנוירולוגית המוח עדיין בהתהוות, זו תקופה קריטית.
אז זה לא אומר שאנחנו נגיד אוקיי, אני לא יודע. ופשוט נתעלם מזה כאילו ניתן לזמן לעשות את שלו.
יניב:
נכון בהחלט.
יוסף:
אז אתה אומר שיש שלושת הפרופילים האלו וזה? אז קודם כל כבר ברור לנו שיש שימוש ואני שמתי לב שלא הזכרת כמות של שימוש. בכוונה ?
יניב:
נכון כי פונקציית התדירות היא היא מאוד מורכבת. להגדיר התמכרות. תראה, רוב המחקרים קיימים בישראל עוסקים בעיקר בשכיחות התופעה ובתדירות התופעה.
יוסף:
באלכוהול אומרים כמה כוסות אתה שותה?
יניב:
בדיוק. בדיוק. אבל אנחנו צריכים להבין ששכיחות ותדירות יש לה גם קונטקסט תרבותי. כן, אם נשווה את עצמנו למשל לאירופה בשתיית אלכוהול, אנחנו בבעיה. כי אנחנו צורכים אחרת אלכוהול.
מי שראה את זה בלייב. כמה כמות אלכוהול הם שותים ואפילו לא ממצמצים עם העין. לכן פונקציית התדירות. אני אומר אפילו בואו נניח את זה גם בישראל. כן. מגזרים דתיים, מגזר ערבי המגזר החרדי. כלומר הקונטקסט התרבותי הוא מאוד מורכב גם אחר כך בהגדרה ולכן אני נמנע, נכון שאפשר להגיד משהו על תדירות, כן, זה לא שזה לא נכון- יש משהו בתדירות ובטח אנחנו רואים קורלציה. ככל שהתדירות היא גבוהה גם אספקטים ההתמכרות הם גדולים יותר.
יוסף:
כן כן. פגשתי פעם אדם יהודי חסידי שלקח לו הרבה מאוד שנים להבין. הוא לא היה בהכחשה. זה לא שהוא היה בהכחשה כלפי העולם להבין שהוא מכור לאלכוהול, למרות שההיקף של השתייה שלו היה מאוד גדול כי הוא פשוט שתה לחיים.
היה לחיים בבית הכנסת בבוקר והוא שתה לחיים והיה בערב הוא שתה לחיים והיה משהו דווקא בהקשר התרבותיֿ אבל כן היה ברור שם שזה משרת חלקים של ניתוק, שכשאין את זה אנחנו מכירים את הכמיהה. נכון, זה גם חלק מהמאפיינים. הכמיהה הוא מגיע ואין את החיים, אז הוא עסוק – אם היה פה\אם לא היה פה, שישמרו לו, מוזג כוס וישר עוד כוס שם בצד.. הוא אמר לי שזה ככה..
אז גם ההקשר התרבותי וגם הוא, כלומר משליך גם על הכמויות וגם על זה. אנחנו מבינים שזה יותר משהו בפרופיל.
יניב:
נכון, ולכן הייחודיות. אני חושב שהמחקרים שאנחנו מנסים לעבור שלב גם בעיקר פה בארץ, זה באמת לגעת בפונקציות ההתמכרויות, בקרב בני נוער. כלומר כמה אנחנו רואים כאן חוסר שליטה וכמה אנחנו רואים כאן חוסר תפקוד. למשל מחקר שערכתי והתפרסם לפני שנה שנה וחצי על 12 חודשים אחורה בזמן הקורונה. לקחתי איזה שהוא שאלון שבודק הגדרה עצמית של התמכרות על פני 10 סוגים שונים של התמכרויות, ואז אנחנו באמת יכולים לראות בחומרים פסיכואקטיביים. אנחנו יכולים לראות אלכוהול, 16 אחוזים, קנאביס 3 אחוזים, קוקאין שני אחוזים, הימורים שלושה אחוזים כשאנחנו מגיעים שוב.
יוסף:
ושוב, לא של שימוש אלא של שימוש לרעה או התמכרות.
יניב:
כשהם מגדירים את עצמם כחסרי שליטה וחוסר תפקוד.
יניב:
וכשמגיעים להתמכרויות ההתנהגותיות. ואני מזכיר עוד בימי הקורונה, פה אנחנו רואים בכלל מספרים מאוד מאוד גבוהים. 30 אחוז דיווחו שהם מכורים למשחקי גיימינג, למשחקי רשת ואנחנו מביאים מספרים של 45 אחוז לאוכל ושופינג, ו 70 אחוז הגדירו את עצמם כי מכורים לרשתות חברתיות אפילו. נעזוב רגע את המספרים בצד. בסדר, המספרים גבוהים. עצם זה שמתבגרים אומרים אנחנו מרגישים חסרי שליטה, מדווחים שהם חסרי שליטה והם חסרי תפקוד. we have a problem.
יש פה בעיה. בוא ניקח. נעזוב רגע את המספרים כמספרים, אלא אם הם מדווחים במספרים כל כך גבוהים. את הקשיים שהם נמצאים שם אז אנחנו צריכים לעזור להם בדיוק בהקשר הזה.
יוסף:
הם מרגישים חסרי שליטה.
יניב:
כן, אני יודע. המרתק הוא בפרופילים שניסיתי לבחון במחקר אחר, גורמי סיכון וחוסן. הייתה נקודה אחת מאוד משמעותית, גורם סיכון מדהים, תקשורת עם ההורים.
יוסף:
תקשורת מצד אחד גורם סיכון ומצד שני גורם חוסן.
יניב:
אז היו גם גורמי סיכון. לא בדקתי. בדקתי את זה כתקשורת באופן כגורם כגורם חוסן, וזה היה מרתק לראות שהתקשורת עם ההורים הייתה מרכיב חוסן מאוד משמעותי בפני התנהגויות התמכרויות.
יוסף:
גם לאותו מתבגר שסובל מהדברים הללו, ולפעמים הסבל הוא יהיה אובייקטיבי כמו שאמרת או קשיי למידה. אולי קושי, ביישנות כזו, חוסר ביטחון עצמי. חלק מהדברים יהיו ממש ביולוגיים. אני לא יודע. תקופת גיל ההתבגרות זה גיל שאפשר לסבול בו הרבה על אפילו היותי נמוך או או מלא. או כן. וכנגד אלה התקשורת הטובה עם ההורים זה משהו שיכול להוות גורם חוסן בפני התמכרות,
יניב:
נכון
יוסף:
זה מדהים.
יוסף:
זה מדהים וזה משהו שהוא מדגיש לנו את השוני. אולי בתהליכים של התמכרות ובגיל ההתבגרות, שמצד אחד נורא מפחיד אותנו שנערים הם צעירים. הם מה זה, הם עוד לא התחילו להתפתח ומיד מיד אני רוצה שכן יתייחס לזה.
מצד שני, יש אולי הרבה יותר תקווה. כלומר המקום הזה תמיכה הורית והוא יכול לחזור.
בוא נדבר רגע על המגזר החרדי. מתבגרים ומתבגרות במגזר החרדי, בישיבות, בסמינרים. זו אוכלוסייה שלא נחקרת כמעט בהקשר של התמכרויות או בכלל. נכון? נכון?
יניב:
נכון? אני לא אכחיש שאני מנסה לשלב את המגזר החרדי במחקרים שלי, אבל אני לא כל כך מצליח. אני חייב להגיד
יש תהליך מרתק שאנחנו רואים במגזר החרדי גם בהקשר הזה יש הרבה יותר מודעות יש הרבה יותר רצון לתת מענה לאותם חבר'ה שמפתחים התנהגויות התמכרויות.
יש משהו מורכב קצת במגזר החרדי בהקשר של בני נוער ובהקשר של התמכרויות.
זה קצת מחזיר אותנו טיפה לשיח של האם התמכרות היא בשפה החברתית או בשפה של הבריאות הנפשית. ואני אסביר. התמכרות בשפה החברתית זה משהו שאנחנו כחברה משתמשים כדי להגיד לעצמנו או לאדם אחר יש לך בעיה לטפל בעצמך? אתה מגזים? כן, Expensive Behavior אתה מגזים בהתנהגות שלך. צריך להבין שהתמכרות בהגדרות היא הפרעה נפשית. יש לה מדדים אובייקטיביים. מעניין לראות גם במחקר של הגדרה עצמית של התמכרות. כלומר יש כאלה שמגדירים את עצמם מכורים. ההגדרה העצמית של התמכרות. שמה אותך עם איזושהי תווית מסוימת של עצמך. שאנשי טיפול צריכים להתמודד עם התווית הזאת.
מעניין במגזר החרדי או מגזר דתי שהם מגדירים את עצמם קודם מכורים קודם בהשוואה לציבור אחר. ציבור חילוני כן, כלומר ה׳קאט׳ של הגדרה עצמית הם אומרים – אוקיי אני כבר מכור, אני כבר יש לי בעיה ואני חייב עזרה.
שבפועל, אגב, אני חייב להגיד לא בהכרח הוא יעמוד בקריטריונים האובייקטיביים, אבל כיוון שהוא הגדיר את עצמו ככזה והתווית שהוא בנה או הגדרה עצמית שהוא בנה, מחייבת להתמודד עם מה שנוצר שם.
יוסף:
בעצם, אני מניח שנראה את זה יותר בנושאים שהם קונפליקט אלים מבחינה דתית, למשל כמו פורנוגרפיה או מבחינה חינוכית בנות בסמינר ששותות אלכוהול והמורה מאוד כועסת ומדברת וזה וחמור ובכל זאת היא עושה את זה. אז יש פה גם מין אמירה שאולי ככה נועדה. אמירה פנימית כמובן לא, לא מהשפה ולחוץ, אבל תחושה כזאת של אם אני לא מצליח, מצליחה לעמוד בתקן בסטנדרטים החינוכיים הלכתיים מחמירים, אז אני כנראה לא בשליטה. משמע אני מכור.
יניב:
כן, יש כאן עוד נקודה אחת. הרבה פעמים אין במגזר החרדי את הפרקטיקה מניעתית. כלומר זה משהו שלא מדברים עליו כי לא רוצים לדבר על זה. ואז אם אין פרקטיקה מניעתית, המפגש שלי עם זה הוא מדרון חלקלק, מאוד מהיר. ואז המפגש שלי עם האלכוהול יכול מאוד מהר לערבב אותי ולתת לי את התחושות של הקונפליקטים ודווקא עוד יותר לערבב אותי ולרדת יותר למטה.
יוסף:
שזה משהו שבפועל באמת גם יכול לגרום באמת יותר להתמכרות, כלומר סיכון גבוה יותר. נכון, ואני אגיד גם אמרת קודם שבשנים האחרונות יש יותר מודעות, יותר תופעה.
אני מוכרח לומר שמצד אחד יש יותר מודעות והמודעות היותר בריאה. מבורכת. כלומר מודעות למשל לשימוש כמו שאמרת הרגע לשימוש ולחינוך לשימוש נכון או לוויסות. למשל בנוגע לשתיית אלכוהול, משהו שהוא לא באמת הרבה מאוד קיים,
אבל הרבה פעמים אני דווקא מזהה את ה את המודעות. אמרת שהמתבגר לפעמים ינטה לשים על עצמו את התווית של אני מכור גם מצד הצוות החינוכי או ההורים, כי מבחינתם אמרנו כבר בהתחלה. ההתנהגויות של גיל ההתבגרות הרבה פעמים לא מוצאים חן בעינינו כמבוגרים. המתבגרים עושים את זה. הם לפעמים אסורות על פי התורה, אבל
בטח במגזר החרדי שהגישה החינוכית היא יותר אדוקה ויותר זה למוסדות, לישיבות, לסמינרים יש כללים מאוד הדוקים. לפעמים דווקא כשאומרים מודעות רבה ואני מקבל הרבה מאוד טלפונים כאלה של אפשר לשלוח אצלך, אפשר לשלוח אליך בחור ישיבה לטיפול? הוא מכור למיניות או פורנוגרפיה או או פעולות אחרות. וכשאני מתחיל לדבר אני מנסה להבין ואני לא שומע שם התמכרות, אז אני אומר יכול להיות שהתווית העצמית הזו גם מקבלת עידוד והמודעות צריכה לבוא לא באופן כזה שנצפה מהאדם לשלוט במאה אחוז בעצמו, תמיד לעולם, אלא דווקא אולי שנדע לעשות את ההפרדה הזאת, כמו שאמרת בין חלקים חברתיים או בין חלקים. כן, כי אנחנו לא תמיד בשליטה. אנחנו לא תמיד בשליטה. בחלקים רגשיים אנחנו לפעמים כועסים יותר ממה שהתכוונו. לפעמים אנחנו מוציאים יותר כסף בחנות ממה שהתכוונו, ולפעמים אנחנו מבטלים זמן קריאת שמע או עושים דברים אחרים שהלכתית. הם אסורים, אנחנו נכשלים בהם. זה עדיין לא אומר שאני מכור לשינה. אם הפסדתי זמן קריאת שמע גם פעמיים שלוש. נכון.
אז מה אנחנו כבר בסיום?
דיברנו, הבנו שיש לגיל ההתבגרות המורכבות שלו, הבנו דרך הפרופילים שההמורכבויות של גיל ההתבגרות, קשורות באופן הדוק לשימוש שמדאיג אותנו בהקשר של התמכרויות. כלומר ההתנהגות שהיא לא חווייתית והיא לא איזושהי התנסות ולא חברתית, אלא כבר במקום של פיצוי כבר במקום של ניתוק כבר במקומות הללו.
ואנחנו והזכרת את מחקרים המאוד מאוד משמעותיים בהקשר של חוסן הורי תקשורת עם ההורים
שומעים אותנו. יכול להיות שהם מתבגרים. אני משוכנע שהרבה יותר מזה ההורים, אבות, אימהות, אולי אנשי ונשות חינוך. מסר שהיית רוצה לסיים איתו.
יניב:
כן אני חושב שהמונח הזה תקשורת. אתה יודע, הוא יכול להיות מסר מאוד פשטני, כאילו בוא תחזק את התקשורת עם ההורים והכל יהיה בסדר. אבל זה הרבה יותר מורכב. כלומר כל עולם ההדרכות ההורים בנוי על המשפט הזה של איך מייצרים תקשורת
אני מדבר על שלושה מרכיבים שהם בעצם בונים את המונח הזה, תקשורת,
שזה קודם כל קשר,
נוכחות הורית פיזית ונפשית
ותיווך פעיל חיובי.
איך בעצם מתווכים למתבגר או המתבגרת את העיסוק הזה בסוגים שונים של התנהגויות, כל אחד זה עולם שלם, אז לא כל כך נרחיב על זה.
אבל אני אגיד רגע משפט שהוא לדעתי מאוד נכון בהקשר הזה. אני לא יומרני להגיד שאתה יודע. אנחנו נשב עם מתבגר ונגיד לו אתה יודע. אתה זוכר את הפרופילים כאילו אני מדבר על זה עכשיו אנחנו כאן בשיחה בינינו. זוכרים שדיברנו על הפרופילים אתה יודע, אני. מסקרן אותי לשמוע מה הצורך שלך לפנות לאותן התנהגויות, והוא יגיד לי אתה יודע מה לא חשבתי על השאלה הזאת. ואתה יודע מה גם אם הוא יגיד לי חשבתי על השאלה הזאת.
יוסף:
ואולי אפילו מה הרווחים להסתכל, מה כיף, מה מושך אותך?
יניב:
כן, מה מושך אותך ומה הצורך שלך בזה.
ואני לא יומרני להגיד שהשאלה הזאת תהפוך לו את כל העולם, אבל דבר אחד היא כן תעשה. היא תהדהד ותיצור סדק בסיפור קוהרנטי שהמתבגר מספר לעצמו.
כי אם הוא מספר לעצמו אני חייב לספר. אחד הבנים שלי רצה ללכת למסיבה שיש שם אלכוהול ודיברנו על זה במהלך השבוע ומאוד התלבטתי איך לגשת לזה ואיך לדבר איתו על זה
ודיברנו לאט לאט לא באתי ואמרתי לו על הנזקים וגם קצת ניסיתי לדבר על מה הצורך ולמה, מה חשוב לך להיות שם ומה דעתך? האם אתה יודע איך לשתות אלכוהול? האם אתה יודע איך לווסת את זה נכון וכולי.
והיום התקרב והוא נסע והיו לי הרבה מאוד חששות. ואז 12 בלילה הוא מתקשר אליי, אומר לי נכנסתי למסיבה ויצאתי אחרי חמש דקות. זה לא מתאים לי. וואו. כתבתי לו אני גאה בך, אני שמח שאתה יצאת. תראה, אם יש לך אוטובוס, אם לא אני אסע לקחת אותך. זה רחוק.
יוסף:
וואו.
יניב:
אז הוא לקח אוטובוס, נסע, חזר. אני קפצתי כי זה לא היה עד הבית. קפצתי איזה אחת, שתיים בלילה לאסוף אותו ואמרתי לו כל הכבוד. ידעת להגיד לעצמך זה לא מתאים ידעת להגיד לעצמך זה לא האנשים שהייתי רוצה להיות איתם במקומות הללו ושאפו.
אז אני חושב ששיח שמאפשר לשאול את השאלה מה הצורך ועל מה זה בא לענות שוב בלי להיות יומרני מדי ולהגיד שזה הולך לשנות את כל העולם. אבל זה מהדהד. והשאלה הזאתי סודקת קצת משהו בסיפור שהמתבגר מספר לעצמו ואולי כשהוא מניח את הראש על הכרית, השאלה הזאת צפה לה שוב.
יוסף:
בואו נסיים בזה. תודה. תודה רבה לך.
יניב:
כל טוב, כל טוב.