בבוקר אחד מגלה שירה, בת 25 ואם טריה לתינוק בן שלושה שבועות, שהיא נשואה למהמר כפייתי, נשואה לאדם שאולי לא הכירה.
את הפרק התשיעי בסדרה הקדשנו לא לאדם הסובל מהתמכרות אלא לבני משפחתו וסביבתו.
בפרק הזה -התשיעי בסדרת ׳קל וחומר' שבהגשתי, אני יוסף ברודבקר, משוחח עם הסופרת שירה אופיר, לשיחה אישית בהחלט בה היא תספר על חיים שקורסים ביום בהיר אחד, על הבגידה העלבון והכאב ושאר מערבולת התחושות הכרוכים בחיים לצד האדם המכור.
בפרק, ננסה לקבל תשובה לכמה מהשאלות החשובות בנושא:
באילו מקרים תמיכה של בני המשפחה דווקא מחמירה את המצב?
האם מצופה להישאר נשואים?
ובעיקר מה בני המשפחה צריכים מאיתנו, חבריהם וקרוביהם בתקופות קשות כאלו?
האם כל התעניינות מתאימה?
בנוסף נזכה להאזין למונולוגים מרגשים מתוך ספרה המצויין ׳ועכשיו את האמת׳
ניתן ליצור קשר עם שירה בטלפון: 054-702-0422
ולקרוא עוד, להזמין הרצאה ולרכוש את הספר באתר שלה: https://www.shiraofir.co.il/
שירה:
׳איך שאני בגיל 25 עם תינוק בן שלושה שבועות, אני מגלה בבוקר אחד שאני נשואה למהמר כפייתי. דבר שבני המשפחה שלו ידעו והסתירו ממני, ואני מתארת את כל המסע שלנו בדרך והקשיים׳
יוסף:
שלום ברוכות וברוכים הבאים לפודקאסט קל וחומר. פודקאסט שעוסק בהתמכרויות, ויסות כעסים ורגשות. שמי יוסף ברודבקר, אני בהכשרתי קרימינולוג ופסיכותרפיסט ואני המגיש והיוצר של הפודקאסט. המפיקה איתי היא נועם גרין. מוזמנות ומוזמנים להאזין, להגיב ולדרג באפליקציות התומכות, ודרך האתר שלי: https://yosefbrodbeker.com/.
ואני שמח לארח כאן היום את שירה אופיר, סופרת ומרצה בנושא של הנפגעים העקיפים מהאדם המכור. שלום שירה.
שירה:
שלום.
יוסף:
שירה את מחברת של הספר ׳ועכשיו את האמת׳ שזכה כבר למהדורה רביעית -שלוש מהדורות אזלו. מדהים. אני אגיד שאני קראתי בנשימה אחת. באמת אחד הספרים היותר מרתקים וסוחפים שיצא לי לקרוא.
את גם מעבירה הרצאות בכל הארץ. החיים לצד לצד מכור. מחיים לצד מכור לחיים.
שירה:
חדשים.
יוסף:
חדשים. אז קודם כל תודה. תודה שהגעת לכאן. ברוכה הבאה.
שירה:
תודה שהזמנת אותי.
יוסף:
אני אבקש הפעם שנתחיל דווקא שתקראי קטע מתוך הספר.
שירה:
בשמחה. אני מקריאה מתוך פרק 27. המשמעות של לסחוב סוד על מעשה שלא ביצעת. משנה חיים. הוא מעביר אותך אל מאחורי הקלעים, אל הצל. אני מתחילה להימנע משאלות מהמבטים משהייה באירועים חברתיים מחשש שהנושא שהנושא יעלה. שמישהו יזהה שהחיוך מזויף ויחשוף את המתרחש בליבי, דבר העלול לפרוץ ברגע את סכר הדמעות כי העור רגיש מדי, צמא לשאלה- ואת מה קורה איתך באמת? גם כל מחווה רכה מאיימת לפרוץ את החומות שבניתי, היא סיכון שאינני יכולה להסתכן בו. שכן אני זקוקה להן כדי להמשיך לתפקד, להרים את עצמי מהתהום המאיימת לשאוב אותי פנימה. ככל שחולפים הימים אני נחשפת לעוד חוב שקר, גניבה. אנשים שידעו והסתירו מפניי ביקורת חברתית ששום דלת סגורה איננה עוצרת בעדם מלכלוך של ביתי. צמח הבושה גדל בקרבי. הדבר הגרוע ביותר בשקר הוא שהוא גורר אחריו שקרים נוספים. דבר זהה קורה לי מהרגע שבו התיידדתי עם מלאכת ההסתרה היא הופכת להיות הדוקה יותר, דרוכה יותר, מחייכת הרבה פחות. ההסתרה איננה נגמרת עם גירושין. נשים רבות שותקות גם כאשתו של ולא מפרות את קשר השתיקה. גם לאחר שנת לידות הבית מתפרקים ונאספים הצידה גם כשהן עומדות חופשיות תחת כיפת השמיים בעודן נושאות את התואר. גרושתו של הגט לא צובע את קולך בשיקוף בצבע ייחודי לך. בבוא העת תצטרכי לעשות זאת בעצמך. לקרוע מעלייך את התואר של לתבוע מהעולם שיכיר בך כישות עצמאית, תביעה שהוא מתקשה להיענות לה.
יוסף:
וואו. קטע מדהים ומעורר. עולות בי הרבה מחשבות בעקבותיו.
אבל אולי קודם נתייחס להקשר שבו נכתב הספר. זו לא עלילה דמיונית לגמרי. נכון.
שירה:
לא. הספר וההרצאה שלי נכתבו בהשראת סיפור חיי, שבשניהם אני מתארת איך שאני בגיל 25 עם תינוק בן שלושה שבועות, אני מגלה בבוקר אחד שאני נשואה למהמר כפייתי. דבר שבני המשפחה שלו ידעו והסתירו ממני, ואני מתארת את כל המסע שלנו בדרך והקשיים. גם בספר וגם בהרצאה אני מקפידה על שמות בדויים כדי לשמור על פרטיות הצדדים.
יוסף:
שמות בדויים וכמה שינויים אני מניח.
שירה:
כן, שינויים קלים.
יוסף:
וואו. אוקיי, אז נתחיל. אולי מהשאלה מה לתפיסתך ההתמודדות העיקרית של אדם שנמצא במערכת יחסים גם מערכת משפחתית, אבל נתמקד על מערכת יחסים עם אדם מכור.
שירה:
אני חושבת שקודם כל לזהות שמדובר ב מכור. הרבה אנשים מתבלבלים בין התמכרות לבין הרגל רע, אז קודם כל להבין שיש פה התמכרות. ואחרי שמבינים שיש פה התמכרות, אני תמיד מציעה לפנות לאיש מקצוע בתחום שילווה שייעץ..
יוסף:
כן אז אולי אנחנו נחזור בהמשך. למה בפועל ניתן לעשות?
שירה:
אוקיי
יוסף:
אבל את אומרת קודם כל לזהות כי הרבה פעמים בן הזוג גם שהוא לא למרות שהוא מכיר, הוא לא מכיר את כל התמונה. הוא יכול להגיד או. יכולה להגיד לצורך העניין ואני דווקא לא אתן דוגמא ככה הפעם מהימורים- ׳כן, הוא שותה אלכוהול, אבל ככה הוא. כן, הוא כזה. נו, הוא זה שמעשן יותר. או אני רואה שיש פה וזה אולי עוד יותר מאפיין הימורים -שוב, לא רק- אני רואה שסכומי כסף פה נעלמים או שיש פה איזשהו משהו מוזר, סודי, אבל זה לא נראה לי. זה לא לוקח אותי לשם׳.
אז את אומרת קודם כל, אתגר ראשוני הוא לזהות את זה?
שירה:
כן.
יוסף:
ואז, כשמזהים.
שירה:
אה, זה בעצם להפנים את זה.
יוסף:
כלומר, בוקר.אחד להגיד לעצמי וואו, אני נשואה לאדם מכור.
שירה:
במקרה שלי אני גיליתי דרך המשפחה שלו דרך אבא שלו שלחצתי אותו והוא חשף את כל את זה שהוא בן אדם מכור. אני- החיים שלי עברו מקצה לקצה. ממקום שבדיוק ילדתי לידה ראשונה יש תינוק.
הרחבת משפחה אמור להיות הרגע הכי שמח בחיים שלי. בדיוק בשלב הזה אני מגלה מאבא שלו שבעצם הוא מכור.
אני מגלה שכל החסכונות שלנו הלכו ופתאום יש לנו חובות מאוד גדולים.
זה מצב שצריך לעבד אותו, צריך לעכל אותו. הרבה פעמים מעידה על עצמי, אבל אני רואה את זה גם אצל אנשים אחרים שמשתפים אותי במקרים שלהם יש התכנסות בדרך כלל שמגלים את זה.
התכנסות שקורה לנו משהו רע. ממעטים לשתף. יש המון האשמה עצמית, ההלקאה העצמית. איך לא ידעתי איך לא שמתי לב, איך לא ראיתי. ובעקבות ההלקאה העצמית יש המון בושה והסתרה. כל אחד בטוח שזה קורה רק אצלו. אבל לצערי הנתונים היום שכמעט כל משפחה שלישית ורביעית מתמודדת עם מכור. כשאני אומרת מכור הכוונה לסמים, אלכוהול, הימורים, מין ופורנו.
יוסף:
לפי הנתונים של המרכז הישראלי להתמכרויות, אחד מכל שבעה ישראלים. אז כשאנחנו מדברים על משפחות, זה כבר הופך לאחד משניים או שלושה.
שירה:
צריך לחשוב שבעצם על כל מכור יש מעגל שלם. יש לו אבא, אמא, ילדים, אחים, בני זוג. ואני דווקא רוצה לציין את המצב שאנחנו נמצאים בו היום. היום אנחנו נמצאים במצב של מלחמה, מצב שהרבה סטרס ובעקבותיו יש מצטרפים חדשים למעגל ההתמכרות, בין אם זה מכורים נקיים שנשברים או מכורים חדשים שהצטרפו. וזה משהו שצריך לדבר אותו.
יוסף:
כן כן.
אז אנחנו נחזור. את אומרת עולה תחושה. נוראית שבעקבותיה יש האשמה ובעקבותיה יש האשמה, ובעקבותיה יש תחושה של של בגידה? הונתי!
שירה:
מאוד. שבירת אמון זה שבירת אמון. זה לא משנה אם הבגידה היא בגידה כלכלית או בגידה על ידי בן או בת זוג אחרים שמישהו חי חיים כפולים. זה משבר אמון מאוד מאוד גדול.
יוסף:
שאלות כזה מי זה? עם מי אני חיה? מה זה?
שירה:
כן
במקרה שלי אני התחתנתי עם החבר הראשון שלי. עם הדייט הראשון שלי הייתי מאוד צעירה. התחתנתי בגיל 23 ופתאום אני שואלת את עצמי שאלות מי זה? מי זה הבן אדם הזה? מי זאת המשפחה הזאת? מה עוד מסתירים ממני? התחושה היא תחושה של חוסר אונים. מאוד גדול, של בלבול, של כל הזמן בדק בית איפה הייתי, איך לא ראיתי וגם כעס, איך לא סיפרו לי, איך לא שיתפו אותי?
יוסף:
אבל כשאנחנו מדברים על כזה משבר אמון גדול, משבר אמון זה משהו שמחייב מערכות יחסים. כן, זה חורבן של מערכות יחסים, אבל החברה הרבה פעמים אנשים אומרים רגע האדם שהוא מכור. אנחנו יודעים שהתמכרות זאת מחלה. אנחנו יודעים שזאת זה מצב נפשי קשה מאוד. אז יהיו שיגידו. שהתפקיד של בת הזוג או בן הזוג זה לתמוך. מה זה שונה? לו היה מתברר עכשיו חלילה שלבן הזוג יש. סובל ממחלה גופנית או אפילו מפתח הפרעה נפשית כמו דיכאון. אז מה בכל פעם לפרק?
שירה:
זה שאלה ששואלים אותי. הקהל שואל אותי בהרצאות שלי מה אם עכשיו הוא עובר תאונת דרכים או חולה סרטן, גם אז היית עוזבת אותו? ואני שמחה שאתה מעלה את הנקודה הזאת, כי בהשוואה בין בן אדם שפתאום אני מגלה יום אחד שהוא מכור ויש נזקים כלכליים, לבין בן אדם שחלילה עובר פגיעה או מחלה. יש הבדל אחד מאוד גדול. כשבן אדם מכור וזה מתגלה יש משבר אמון מאוד מאוד גדול. מה שהחברה רואה בשני המצבים האלה זה שהתחתנתי עם בן אדם X ופתאום הוא במצב Y. כן. והציפייה של החברה זה שבני המשפחה יהיו שם בנתינה אין סופית למען המכור, בין רגשית, בין כלכלית. מה שקורה בזמן של תאונה ומחלה זה בעצם אין שבירת אמון. הבן אדם נפגע פיזית, יד, רגל, מחלה מצריך גם.
יוסף:
הפרעה נפשית שמתפרצת. זה עדיין לא שם. כן.
שירה:
אבל אין שבירת אמון וזה שורש הבעיה. זה עניין. עכשיו עוד נקודה.
יוסף:
את אומרת. זה לא עניין של הכמה של לעשות את המעשה הקל, במירכאות כמובן. זה אף פעם לא קל, אבל זה לא עניין של לעשות את המעשה הקל ולברוח מהתמודדות. זה עניין שנסדק פה, הבסיס, הבסיס של הקשר. כן, אם אני מבין נכון, כלומר זו לא אמירה גורפת, גם לא לצד השני. בכלל לא. זה לא אומר שבכל פעם שעכשיו אנחנו נגלה. ההמלצה היא תעזבי הכל, תפרקי עם בן הזוג שלך כך וכך. תעזבי. אבל זה לא הגיוני להציב את הדרישה ההפוכה. לא הגיוני להיות תהיי שם בכל מצב.
שירה:
אני אומרת זה אפשרות. צריך להבין שיש קשת של אפשרויות. אני מספרת את הסיפור שלי ואת מה שהיה נכון לי עכשיו. מה שנכון לי לא בהכרח מתאים לכל אחד וזה בסדר ומאוד חשוב לי לא להיות שיפוטית כלפי אחרים שגם בסדר.
יוסף:
גם בספר, אגב, יש את השלב. יש שלב שאת מתלבטת מה לעשות, כלומר מנסה אפילו לתת לזה צ'אנס במידה כזאת או אחרת.
שירה:
נכון מאוד. בספר אני מאוד מתארת את הקונפליקט הפנימי. מצד אחד הרצון להתגרש, מצד שני הפחד להתגרש. בכל זאת אני עם תינוק וצעירה ובלי אמצעים ובלי מעגלי תמיכה. אבל מה שאני אומרת אני חוזרת לנקודה שחשוב לאפשר לבני המשפחה את האופציה. אם בן זוג מחליט שהוא רוצה לסיים את הקשר. לנסות להכיל את זה. אם הוא רוצה להישאר זה בסדר, אבל לתת את האפשרות ולא להוסיף אשמה על אשמה? כי גם ככה בן המשפחה מרגיש מאוד מאוד אשם. ולבוא ולהגיד את עוזבת אותו כי עכשיו הוא מכור. זה לחזק את ייסורי מצפון.
יוסף:
מה שעולה בי עכשיו שבעצם הרי בשנים האחרונות היחס להתמכרויות עובר מהפך, עובר שינוי מאוד מאוד משמעותי. זה מתבטא גם בגישות טיפוליות מתקדמות ומבוססות מחקר ומתבטא גם בחלק מהגישה הזו בהתייחסות יותר חומלת ואמפתית פנאטית לאדם המכור. אבל אני תוהה לעצמי אם יכול להיות שדווקא ההתייחסות החומרית הזו, כלומר אם המכור אני אגיד אם פעם אנשים אמרו האדם המכור הוא אדם לא מוסרי. פעם באבחנות הפסיכיאטריות הישנות להתמכרות, הסתכלו עליה כהתנהגות לא מוסרית. היה בכלל שאלה אם להכניס את זה, אם זה בכלל הפרעה או שזה סתם אדם לא מחונך. תפסיק מה יש לך?
ואז מן הסתם היינו מתמלאים באמפתיה לבני המשפחה כי הם סובלים מחברתו של האדם הלא מוסרי הזה. ואני חושב על זה שזה משהו שאנחנו צריכים לזכור דווקא. אני אומר אנחנו על כלל החברה, אבל וודאי אנשים שמטפלים ובוודאי מטפלים בהתמכרויות שהחמלה הזו, החמלה שמקבלת, שמכילה, שמבינה את הכאב והקושי והטראומה שמובילה להתמכרויות אסור שהיא תטשטש או אסור שהיא תהפוך לביקורת שהיא מופנית כלפי. מרוב חמלה, מרוב שהבחור מסכן אז בעצם מן ביקורת לכל מי שמשלם מחיר כבד מאוד כמו בנות זוג על. על ההתמכרות הזו ולדרוש ממנו. כלומר, זה יפה שאנחנו מלאי חמלה. אנחנו לא יכולים לדרוש ממישהו או לצפות ממנו, להקריב את חייו ולהרוס את חייו כבר יותר ממה שנפגעו.
אנחנו מדברים על התמכרות בעצם של אחד מבני הזוג ומדברים על ההיענות, או יותר נכון מדגישים את זה שלא צריכה להיות היענות. אוטומטית התגייסות אוטומטית. אני אגיד שגם במובנים של תפיסה מערכתית, תפיסה של תפיסה טיפולית שרואה את המשפחה כגוף אחד כיחידה אחת .
לפעמים אנחנו מסתכלים מערכתית ואנחנו יכולים לזהות דפוסים וחשוב לי. חשוב לי מאוד להגיד שכמו שאין לנו עם אין לנו. אנחנו משתדלים לא להיות שיפוטיים כלפי המכור, בוודאי ובוודאי שאין פה אמירה שיפוטית או מאשימה כלפי בני המשפחה.
אבל מה שאנחנו רואים, וכנראה באופן לא מודע ומתוך רצון טוב שקורה ברמה המערכתית של המשפחה, שכאשר אדם הוא עם התמכרות, המשפחה דווקא מרצון חיובי לפעמים מתארגנת. בין אם היא מזהה שקוראים לזה התמכרות ובין אם לא ככה לסייע לו כי זה מה שאנחנו עושים עכשיו. לסייע לבן משפחה חולה זה אומר לפטור אותו מתפקידים נוספים, זה אומר להקל עליו במחלה שלו, זה אומר לתת לו תרופות וכולי ולהכיל אותו יותר.
כשאנחנו מדברים על התמכרות זה יכול. למשל אני אתן דוגמה אמיתית. אדם שמכור לאלכוהול מגיע שיכור כולו אחרי שהוא שתה איפה שהוא בחוץ. לפעמים לא נעים להגיד אבל מקיא לפעמים לא. והוא תמיד מגיע לבית והבית נקי ומסודר עבורו. המיטה שהוא צונח אליה היא כבר מוצעת, ואם הבגדים שלו זקוקים לכביסה הם מקבלים כביסה ומגיעים אחרי חדשים ורעננים. והתמיכה הזו, לפי התפיסה המערכתית, יכול להיות אפילו מזיקה. כלומר היא משמרת את ההתמכרות. אז ככה שמעבר ל. בנוסף לעניין הזה, שהתמיכה במקור שואבת הרבה מבן המשפחה ומעבר למשבר האמון הגדול שנוצר פה, לא תמיד הדבר הנכון יהיה. למרות שאנחנו מדברים על מעגלי תמיכה, ולמרות שזה מאוד חשוב עבור אנשים שעושים מסע של החלמה מהתמכרות להיעזר במעגלי תמיכה. לא תמיד תמיכה בכל מצב היא המענה הנכון. כנראה שאפילו להפך.
שירה:
מה שאתה אומר פה בעצם אם אני אתמצת את זה, זה שני מושגים מאוד בסיסיים. אחד זה לקיחת אחריות והשני זה הצבת גבולות. כן, ובזה בני המשפחה לפעמים שוגים בתום לב לגמרי בתום לב, מתוך מקום לעזור לו ולהקל עליו. אבל בלי שהבחור ייקח אחריות או שיציבו לו גבולות, זה לא יקרה. זה לא יקרה. למשל הרבה מקרים של בני משפחה שיש מכור, תופעה שקורית זה שהבחור עושה חובות כספיים ואז בני המשפחה באים ומשלמים את החוב. זו הטעות הקלאסית. עכשיו אי אפשר לשפוט אף הורה שאם עכשיו הילד בא ומפעיל מניפולציה של יהרגו אותי ויפגעו בי כהורה, מאוד קשה לשאת מניפולציה כזאת, והרבה פעמים ההורים משלמים את החוב. אבל צריך להבין שכל עוד המשפחה תשלם את החוב היא מזינה את המפלצת כי בעצם –
יוסף:
המפלצת.אנחנו מדברים על מחלת ההתמכרות.
שירה:
כן, כי כל עוד לא ילחצו את המכור לקיר ויגידו לו הברז נסגר, לא משלמים יותר את החוב, לא מעבירים את האחריות אליו. הוא מרצונו לא ייקח את זה ומבחינתו כל עוד מישהו אחר משלם את החוב אז זה לא משנה. בנקים, בת זוג, ההורים שלו, ההתמכרות תמשיך להתקיים.
יוסף:
יש קבוצות ואני מדבר כמובן על קבוצות של מכורים אנונימיים שיש לא מעט אנשים בכל זאת, כשמוצאים שזה המקום הטיפולי עבורם ומתחילים בעצם ללכת למעין קבוצות כאלה של מכורים אנונימיים, AA SA וכו. ויש גם קבוצות לבני משפחה למכורים. מה החוויה שלך מהקבוצות?
שירה:
אוקי אני ככה. הגישה שלי קצת אחרת והרבה לא יקבלו אותה. אבל אני חושבת שלמשל השיטה של 12 צעדים עבור בני משפחה פחות מתאימה, כי בעצם לקחו גזור הדבק למשהו שנבנה עבור מכורים ומתאים למכורים והלבישו על בני משפחה שזה פחות מתאים.
יוסף:
שאלו אני אגיד בקווים כלליים, למשל, אם אני חסר אונים כנגד ההתמכרות, אני צריך עזרה כנגד ההתמכרות. אני מאמין בדרך שהדרך תעזור לי. הדרך הטיפולית של 12 הצעדים אולי רוחנית של 12 הצעדים. היא תעזור לי באמצעות הקבוצה להיתמך ולהמשיך הלאה ולבני המשפחה זה גם..?
שירה:
תראה קבוצת תמיכה ובני משפחה זה דבר נפלא ונהדר. כן, הם זקוקים לתמיכה. הם זקוקים לראות עוד אנשים במצבם, אבל ה 12 צעדים. לדעתי הסובייקטיבית פחות מתאים.
הגישה שאני מאמינה בה זה הפרדה טיפולית. קודם כל לבדוק עם בן המשפחה מה כוחות הנפש שלו, מה המסוגלות הרגשית שלו כרגע. ללוות את המכור בהחלמה ולתת לו את הלגיטימציה. אתה מרגיש שקשה לך כרגע ללוות אותו ולהיות חלק מזה? זה בסדר. אם בהמשך תרצה להצטרף אתה מוזמן, אבל לאפשר לו גם להגיד לא. ובני משפחה שמרגישים שהם מוכנים והם יכולים ללוות. מבורך. במקביל לליווי של המכור, אני חושבת שבן המשפחה זקוק לטיפול פרטני שיתעסק להתעסק בו, אבל להתעסק בו לא בהקשר של המכור. לא להגיע לקליניקה ולדבר. איך היה היום בבית עם המכור? הוא ישתמש? הוא לא ישתמש אלא מה קורה איתך.
יוסף:
כן
שירה:
איך אתה מרגיש? מה קורה בעבודה? מה החלומות שלך? איפה אתה רואה את עצמך עוד חמש שנים? לראות אותו כישות נפרדת ועצמאית? מה מכור? כי הרבה פעמים מאוד קל להישאב לדמות של המכור. יש שם המון מצבים של ביטול עצמי. זה רק אני בצל של המכור ואני שוכחת את עצמי כבן אדם. לי זה גם קרה
וזה מאוד חשוב לשיקום כל תחומי החיים.
אם זה בניית אמון עם הסביבה,
אם זה תפקוד.
יש אנשים שיוצאים מתפקוד, אם זה מבחינת דיכאון, עבודה, אפילו יחסי מין. הכל להחזיר את הזהות האישית ברגע שרואים אותם. ואם אני יושבת עם מטפל או יושבת עם חברה אפילו לכוס קפה ושאלו אותי מה שלומך? איך עבר היום שלך? צריך את זה כי הרבה פעמים בני המשפחה מרגישים שקופים שפשוט לא רואים אותם. ואם כבר מנהלים איתם איזשהו שיח, זה על המכור.
יוסף:
וואו.אוקיי, אנחנו כבר ממש מסיימים. אני רק אגיד. ברור לי שעכשיו כבר הרבה מאזינות מאזינים. רוצים לדעת על הספר שלך? איך משיגים? אז הוא לא נמכר בחנויות, נכון?
אבל אפשר להשיג אותו באתר שלך' בפייסבוק? נכון, אנחנו נשים בפירוט של הפרק וגם שם או באתר יש טלפון שאפשר לפנות אלייך להזמין אותך להרצאה למבוגרים לאחרונה גם לתיכונים.
שירה:
ההרצאה שלי עוברת בכל רחבי הארץ כבר שנתיים באמת לצוותים חינוכיים, לאסירים, רשויות, עיריות, הכל. לאחרונה ההרצאה התקבלה במשרד החינוך מערכת גפן.
שירה:
לא גפן זו תוכנית המענים. המסלול הכחול ככה שגם בתי ספר יכולים להזמין והיא כבר התחילה איזשהו פיילוט עם תלמידי יא יב, בעיקר מגמת קרימינולוגיה.
יוסף:
אה, מעניין.
אז את רוצה לסיים בעוד איזשהו משפט קצר?
שירה:
אני רוצה להקריא משהו קטנצ'יק מההרצאה שלי, שלדעתי הוא חשוב. המטפלים, המשפחה, מעט האנשים שבאים איתי במגע. כולם שואלים על. יואב שם בדוי. מה איתו? איך הוא מרגיש? תגידו, הוא עדיין מהמר? כולם מלמדים אותי ומייעצים אותי איך לעזור לו, איך לשקם אותו, איך להימנע מהפעלת טריגרים העלולים לגרום לו לחזור להשתמש. אף אחד מהם לא שואל אותי ואת. מה איתך? מה את רוצה? מה את צריכה? עם מה לך קשה בתוך הבלאגן הזה. אני באמת רוצה לפנות לכל מי שבא במגע עם בני משפחה שמתמודדים עם מכור, מטפלים, משפחה, חברים, קולגות. אנחנו חיים בחברה שמתוכננת לשים את המכור במרכז היות והוא נתפס כגורם הנזק. המחשבה האוטומטית שאם נאזן אותו נטפל בו הבעיה תיפתר. מתוך כוונה טובה זאת ובלי לשים לב, קיימת נטייה להפוך את בני המשפחה של המכור לשקופים. לבטל אותם ולא לראות בהם ישות עצמאית. חשוב לי שאם אתם פוגשים בני משפחה בקליניקה, בעבודה, במשפחה, תתייחסו אליהם כאל אנשים בפני עצמם. ועוד דבר אחרון לבני המשפחה יש נטייה להסתגרות ולהימנע מאינטראקציות חברתיות. לפעמים צריך להושיט להם יד ולהזמין אותם, וגם אם הם יסרבו ולא יגיעו הם מאוד יעריכו את זה.
יוסף:
וואו תודה רבה שירה.
שירה:
תודה לך!
https://www.shiraofir.co.il/