מה הופך גבר ל״גבר ראוי״ בעיני עצמו ובעיני החברה?
למה מצפים ממנו לספק, להגן, להיות עצמאי ולשמש עוגן לאחרים – ומה קורה כשהוא אינו מצליח לעמוד בכל הציפיות האלה?
בפרק הזה של ״אנחנו כחומר״ אני נפגש שוב עם חננאל רוס, פסיכולוג קליני, מטפל זוגי וחוקר גבריות, לשיחה על מפת הגבריות: המספק, המגן, העצמאי והעוגן. נבחן כיצד התפקידים האלה מעניקים לגברים ערך ומשמעות, אך עלולים גם להותיר אותם בודדים, מנותקים ומתקשים לבקש עזרה.
ספרו של חננאל, ״להיות גבר בעולם״, יצא לאור וכבר הספיק להפוך לרב־מכר.
לרכישת הספר:
להיות גבר בעולם – רכישת הספר
הקורס המקוון ״להיות גבר בעולם״, המרחיב את הרעיונות והמושגים שבהם עסקנו בפרק, זמין גם הוא לרכישה:
עורך מקצועי: הפסיכולוג חננאל רוס.
וידיאו, דיגיטל, עטיפה ופיתוח אתר: סטודיו שלומית ברודבקר.
אשמח שתדרגו, תשתפו, תגיבו ותעשו ״עוקב״ כדי לא לפספס את הפרקים הבאים.
האזנה נעימה.
תגיות:
גבריות חרדית, מפת הגבריות, להיות גבר בעולם, חננאל רוס, גברים חרדים, טיפול בגברים, גבריות ורגשות, עצמאות, פרנסה, זוגיות חרדית, מטפל חרדי, חברה חרדית, אנחנו כחומר, חומר למחשבה
אנחנו כחומר. פרק נוסף, של הסדרה שעוסקת בגבריות חרדית.
אנחנו היום שוב נפגשים, פה באולפן עם חננאל, הרב חננאל רוס, שהוא פסיכולוג קליני מומחה, מטפל זוגי, חוקר ומרצה בתחומי גבריות. אנחנו כבר, גם נפגשנו פה בפרק הפתיחה, חננאל, נכון?
כן. וגם, כמו שהזכרתי גם אז, ובעצם פחות או יותר בכל הפרקים, עבודת העריכה שנעשית מאחורה, ונוגעת לכל הפרקים, בעצם לסדרה, לפיתוח של כל הסדרה, היא יחד איתך. והיום אנחנו שוב נפגשים כדי לדבר על משהו שנקרא מפת הגבריות.
אז הבמה שלך, מה זה מפת הגבריות? אז קודם כל אני אגיד תודה, תודה על האכסניה ועל ההזמנה. זכות גדולה להיות פה. ומפת הגבריות היא בעצם, סוג של, מצפן שנועד, לספר לנו בעצם מה מגדיר ומה הופך גבר לראוי ומוצלח בעיני החברה שאנחנו חיים בה, ודאי בעולם המערבי שעליו נעשה הרוב המוחלט של המחקר.
ורובו גם מאוד, מאוד נוגע אפילו לעולם החרדי, וגם כמובן מה מוריד מערכו של גבר, גם בעיני עצמו, גם בעיני הסביבה, שהסביבה זה גם גברים וגם נשים. אנחנו לא מדברים, הגבריות זה לא גבריות נגד נשיות, או זה לא גברים רק מלמדים מה זה להיות גבר.
זה גברים ונשים ביחד מחנכים ומראים מה בעינינו ראוי ולא ראוי, כמו שאנחנו מחנכים גם ילדים וגם ילדות לאיך להיות ילדים טובים ואיך לכבד הורים ומה נחשב בעיני המשפחה ומה לא, אז אנחנו גם מחנכים ומסבירים לאיך להיות גבר טוב.
אוקיי, אז מפת גבריות, אתה אומר זה מין סכימה כזאת אולי, או ניסיון לתאר אם דיברנו בפרק הפותח, בעצם אמרנו שההגדרה של גבריות היא הגדרה יחסית חדשה והיא לוכדת בתוכה כל מיני תכונות.
אז מפת הגבריות זה מה, ניסיון לשרטט את התכונות הללו? מיהו גבר טוב- כן. בחברה? כן, ואז אני אגיד שיש המון המון צורות לבוא ולהסביר את זה. אפילו אפשר לחשוב, ביהדות עם בכתובה שלנו יש את החובה של הגבר על שארה, כסותה ועונתה, אז אלה מרכיבים שהגבר, הגבר הראוי או הבעל הראוי, הוא מחויב כלפי אשתו, ומי שלא עושה את זה אז זה לא ראוי.
יש לזה גם השלכות הלכתיות, דיניות, אבל גם השלכות שהוא כנראה גם מתבייש בעצמו. אם אני אמור למלא את עונתה של אשתי ואני לא מסוגל מכל מיני סיבות, אני כנראה גם מתבייש. אני לא רק לא בסדר, או לא רק מותר לה להתגרש ממני, אלא אני גם, זה יגע בי וייגע בה, גם רגשית, וישפיע על איך שאנחנו רואים את עצמנו ועם איך שהוא רואה את עצמו כגבר.
נכון. אוקיי. אז מה היא מפת הגבריות? אחלה. אז המפה היא בעצם, היא, תרשים שאני יצרתי. אני קראתי המון המון מחקרים שנעשו, ברחבי העולם וניסו לאפיין מהם המרכיבים שמאפיינים, גברים, ואז אותם ניסיתי לחשוב מה מתוכם זה גורמים חיוביים ומה שליליים.
כלומר, מה אם אתה עומד בו, מוסיף לך נקודות של גבריות ומה מוריד לך נקודות של גבריות. לדוגמה, אחד המאפיינים, הזכרת עכשיו את העניין של הכסף וזה, למה בעצם זה הופך להיות איזשהו סמן, איזו אינדיקציה לגבריות, כי אם אתה מפרנס כמו שצריך בשפע, אז תפקיד המפרנס הוא נכנס לתפקיד של המספק.
גבר אמור לספק לחברה ולאשתו, לספק. אז המספק הוא נשען על שלוש רגליים: מספק כלכלי, מספק מינית, זה עונתה. הוא אמור לעמוד בציפיות, לעמוד בציפיות זה להיות פורה, לא סריס, וגם כל מה שנוגע לשמחת העונה, לעונג, הוא אמור לעמוד בציפיות האלה, וההיבט השלישי זה היבט של הישגים.
לעמוד, להראות שאתה שווה משהו, שאתה בר-הכי, שאתה אפשר לסמוך עליך, שאתה יודע לעשות את העבודה שלך. אז זה המספק. אז כל מישהו שהוא מצליח, שהוא אומר לך, "תקשיב, אני מרים לך את האירוע, אני עושה את זה", והוא עושה את זה כמו שצריך, אז גם תעריך אותו.
אם הוא חבר שלך, אז תעריך אותו כחבר טוב וגם תעריך אותו כגבר טוב, כי וואלה, יש לו מילה, אפשר לסמוך עליו. הוא הרים אירוע, הוא יודע לעשות את הדבר. סיפקת את התוצאות. מי שמספק תוצאות הוא גבר ראוי, ואנשים שמאכזבים, שמאחרים לך, שאתה לא יכול לסמוך עליהם, אז הוא לא מספק, והוא לא רק שהוא לא מספק ואז אני לא אסמוך עליו כחבר, אני גם אגיד וואי, הוא גם גבר פחות מוצלח.
יש את הסלנג 'מילה של גבר'. אתה מכיר? אז מעולה. אז מה זה אומר? זה אומר הציפייה מגבר זה שהמילה שלו היא כמו סלע, יש לה תוכן. זה לא מילים כמו מים. לא. אז זו דוגמה של תכונה. כן, זו דוגמה מאוד מרכזית.
כן, אחת מהתכונות כן, זה להיות המספק. ואם נחשוב על משהו שהוא מוריד, אז אם דיברנו שהגבר אמור לספק גם ילדים, אז גבר שלא מסוגל להביא ילדים, אז זה משהו שהוא מוריד מערך הגבריות.
כלומר, אפשר להתייחס למונח של חסר אונים. חסר אונים זה גם אדם חלש שלא מצליח להתמודד עם איזושהי סיטואציה. כולנו חסרי אונים בהמון חלקים של החיים שלנו, אבל המובן המילולי של חסר אונים זה און. און זה הגבריות. זה היכולת גם להפרות.
אז זה משהו שהוא מוריד מהגבריות. כן, שזה מתחבר למחקר שדיברנו עליו ממש קודם, לפני שהפעלנו את הזה. סיפרת על מחקר שקראת, שתתקן אותי במספרים, אבל שגברים, הם מתבשרים, זוגות שבאים למעבדות פוריות, מכל מיני סיבות, ובעצם הרופא המומחה אומר להם אוקיי, זו בעיית פוריות של הגבר.
די במידע הזה בלבד כדי לגרום לכמה? שישים אחוז? שישים אחוז. שישים אחוז מהגברים להפרעה בתפקוד עצמו. בעצם משהו, אם אני לא פורה אז אני גם חסר אונים, כי אם אני לא מספק אז אני גם חסר אונים.
כן, שזה ממש, הרי ברור שהגוף שלהן לא נפגע עם הבשורה. זה משהו שהוא רגשי, זה הלב שלהם או הגבריות שלהם נפצעה שם, וכשהגבריות נורא נורא נפצעת אז נורא קשה לתפקד ולעשות. אז אם ניקח את זה לא מהתחום של הפוריות, אם יש מישהו שנורא נורא העליבו אותו בעבודה ואמרו לו שהוא פשוט אפס והוא לא שווה כלום, יהיה לו הרבה יותר קשה להרים את עצמו מחר ולתפקד בעבודה טוב.
אני רק אגיד, המפת גבריות כמו שאמרת וגם דיברנו על זה בפרקים הקודמים, בפרק איתך, גבריות לא מונח לעומתי לנשיות. נכון. אז סביר להניח שאולי חלק מה… יכול להיות שאנחנו נמצא תכונות, תדגים פה תכונות- שיהיו הם לאו דווקא יהיו, בלעדיות לגברים.
הן יהיו תכונות שאנחנו מבקשים גם אצל נשים, נכון? לדוגמה, פוריות גם. נכון, גם פוריות. גם במקרים שבהם האישה היא מגלים במעבדות פוריות שהיא לא פוריה, היא לא, הם לא יכולים להביא ילדים בגלל משהו אצל האישה, זה מאוד פוגע בה, לא רק ברצון בילדים, אלא גם בנשיות שלה, היא מרגישה שהנשיות שלה היא פצועה בגלל משהו שהוא הרבה פעמים בכלל לא בשליטתה.
כן. אז יש פה חפיפה וזה, אתה אמרת נקודה ממש ממש עקרונית וחשובה, שגבריות היא לא מנוגדת רק לנשיות. היא דבר שהוא עומד בפני עצמו וההפך היותר חשוב מבחינתי ומה שאני רואה בעולם זה, זה ההפך מילד. עוד דבר ששולל גבריות זה להיות ילד.
רואים את זה גם המון הלכתית, נכון? לא מצפים מילד להמון דברים- כן. כי הוא ילד. ולילד מותר לבכות, לגבר זה יותר מסובך. אז זה לא רק בנים לעומת בנות, זה- כן, זה בסדר שילד הוא חסר אחריות וזה בסדר שהוא חסר אחריות.
הוא בן ארבע, הוא חסר אחריות. אבל אם הוא גבר, עכשיו, אז לכן אם יש גבר עכשיו שהוא באופן עקבי הוא מתנהג בצורה מאוד ילדותית וחסרת אחריות, אז זה מאוד מוריד לו בניקוד של הגבריות, כי הוא ילד. אוקיי.
אז יש כל מיני דרכים לפגוע בגבריות ויש גם כל מיני דרכים לבנות אותה. אז דיברנו עכשיו על, על ההיבט של המספק, שזה דרך אחת לצבור נקודות גבריות ולהיות גבר ראוי בחברה. אז אם נעבור לעוד נקודה.
כן. וזה באמת משהו שמקבל המון דגש בשנתיים האחרונות בישראל, וזה התפקיד של המגן, של המגן והלוחם. בעצם מישהו יכול גם, כמו שכלב שמירה זה גם כלב תקיפה, אז גם מי שמגן על המשפחה שלו צריך להיות מסוגל לדאוג לזה שאם אנשים באים לפגוע במשפחה אז הוא יכול לפגוע בהם קודם.
שזה, אם אנחנו חוזרים, שוב לפרק הראשון שעשינו ודיברנו על תוקפנות, התוקפנות הגברית באופן שלילי, אולי זה מסגור אחר. זה אומר יש לגבר, יש לגברים בהחלט יש איזושהי תכונה מאפיינת של נכונות יותר- ציפייה חברתית.
וציפייה חברתית. כן. נכון, כלומר, לצד אולי הביקורת החברתית, יש גם ציפייה חברתית שבכל זאת שמישהו יילחם, שמישהו יגן. נכון, יש צורך חברתי. יחזיר, יצוף חזרה. כן. אגב, אני חושב, יגן, אם אני מבין נכון, אז אחד זה באמת ממש בשדה הקרב או כאלה דברים או פיזית.
זה גם להתקשר לצעוק על החברה של הטלפונים או להחזיר את הטוסטר, נכון? יש גם את הציפייה הזו, או ל– כן, לטפל בג'וק בבית, לחלוטין. ג'וק זו אימה גדולה להרבה אנשים. זה חד משמעי. כלומר, אם יש זוג ששניהם מפחדים מג'וקים, לשניהם יהיה ברור שמי שאמור לטפל בג'וק זה הוא, נכון?
כלומר, שניהם מפחדים, אבל- חברתית. שבמפת הנשיות שלא ניכנס אליה, אבל, מפת הנשיות לא בטוח שירד על זה נקודות. במפת הגבריות ירד על זה. נכון. מה, זה ודאי לא יהיה מוערך אם את מפחדת מג'וקים, אבל זה לא נורא, זה לא סוף העולם. אבל אם אתה מפחד מג'וקים ובנוכחות אשתך אתה לא שומר עליה ולא מציל אותה מהמצוקה, זה ממש עלוב.
מה, אתה בוודאי… אפשר גם לחשוב על דברים אחרים, יותר, מוחשיים. כלומר, ברור שאמא מצופה להגן על הילדים שלה מכלב שבא לתקוף אותם, בסדר? גם נשים, זה גם תפקיד שיש לו חפיפה, גם יש פה אמא אמורה להגן על הילדים.
אבל אם עכשיו יש גבר ואישה שהולכים וקופץ עליהם כלב, בוא נחשוב איך היינו מגיבים לסיפור שבו האישה ברחה או סיפור שבו הגבר ברח. הגבר אמור להיות המגן של האישה שלו, מה זאת אומרת? וגם פה אפשר אפילו להתייחס לדוגמה פיזית שהיא מאוד, מאוד רווחת, שהרבה נשים יגידו שהן מחפשות להתחתן עם גבר גבוה מהן.
ואם נדבר איתן ונעמיק קצת, אז בהרבה מהמקרים הן יגידו, "אני מרגישה יותר מוגנת, יותר עטופה. הוא עוטף אותי, אז אני יותר שמורה." זה אפילו לא תמיד זה מודעות. זה ברור לנו שגברים גבוה, אבל אתה אומר למה גבוה זה עניין?
למה זה חשוב? בוודאי, אם נחשוב, אנחנו בעולם טכנולוגי, בעולם שבו יש נשק, יש אקדח, זה לא משנה מה הגובה שלך בכלל. נכון. זה חסר משמעות בהיבטים האלה. אז למה זה כזה מושך? כלומר, עדיין הרוב המוחלט מציגים את זה ויש המון שמציגות את זה גם כתנאי שהוא קו אדום בשידוכים.
הוא חייב להיות גבוה ממני. אז אני חושב שחלק מזה, זה אולי גם מתחבר לרעיון של ה"תגן עליי, תעטוף אותי." זה גם יכול להיות תעטוף אותי בחיבוק. אני רוצה להיות העטופה, לא העוטפת, העטופה. אני אעטוף את הילדים, אבל אתה תעטוף אותי. אוקיי, אז זה גם הציפייה, הציפייה הנשית וגם הציפייה החברתית הגברית גם.
גם גברים מצפים- נכון, גם אני מצפה לעטוף אותה ואז אולי אם היא גבוהה ממני גם לי זאת תהיה בעיה. מהמקום הגברי הזה, שוב, זה לא רק גברים נגד נשים. אם אני אומר אני רוצה להיות גבר נחשב ואני לא עוטף את אשתי ולא מגן עליה, אז זה מוריד לי נקודות.
אוקיי. עכשיו אולי ניגע בזה לאיך אפשר לחיות עם נקודות שירדו וגבריות פצועה במובן הזה זה נושא מאוד מאוד חשוב, אבל קודם כל בוא נשים לב למה מוריד ומה מעלה. וואו. אוקיי. אז מספק מגן. כן.
אז נציין את ההפך של המגן זה ודאי פחדן. מישהו שהוא פחדן, הוא ברח, הוא לא מגן, הוא בורח. גבר לא אמור לברוח, גבר אמור להישאר ולהיאבק. אנחנו לוקחים, אפשר לקחת את זה מול הכלב ובמלחמה ואפשר גם מול, אפשר גם לקחת את זה מול רגשות. גבר שפוגש איזה רגש ובורח מפניו, אז זה שולל גבריות.
זה מעניין, אבל גברים גם לא מתמודדים הרבה עם רגשות, נכון. אז… אז יש לנו המון- הפתרון אולי לא לפגוש רגש. נכון, לנתק אותו. מי צריך אותו בכלל? כמו ג'וק בבית. נכון, אני לא, הוא לא מזיז לי, אני דורך עליו או אם אני עכשיו מנתח ויש בלגן ואני שומר על קור רוח או אני ספורטאי ואני קר רוח זה מצוין.
בוודאי גם בקרב זה מדהים וחשוב מאוד להיות קרי רוח ולנהל את הסיטואציה ולא שהרגש ינהל אותנו. להיות מנוהלים על ידי רגש זה ברוב המקרים דבר גרוע לכולם, גם לנשים. אנחנו לא רוצים שהרגש ינהל את הכול, אבל זה נכון ויש המון המון המון בעיות ערימות מטורפות של מחקר גם רפואי על זה שהעובדה שגברים מנותקים מרגש זה מזיק להם גם פיזית, גם רגשית, גם עם קשרים במשפחה, בכמעט כל היבט אפשרי.
מי שמתנתק ומגלה את הרגש מהחיים שלו הוא ישלם על זה המון. וואו. זו בעיה רווחת. מצד שני, אולי לפעמים יכול להיתפס. כלומר, אני לא משוכנע שזה נכון. אני לא רוצה להיות משוכנע כי אני מטפל, נראה לי שזה נכון, כלומר שזה בהכרח או או.
אבל בכל זאת, אם נחזור לעמדה של המגן, להגיד לו תתמסר לרגשות שלך זה יכול להוריד לו נקודות גבריות. נכון, וגם בריאות נפש. כלומר, היום ישנו המון המון מחקר, גם בזכות צה"ל וגם בעולם, על זה שאנשים שהיו באירוע מאוד מאוד טראומטי, אנחנו לא שואלים אותם מיד מה הרגשת, מה הרגשת, מה הרגשת.
אנחנו רוצים ללכת על הראש, על השכל, על הארגון. מה קרה? מה עשית? ואנחנו מתרחקים מהרגש. המחקרים מורים שאם אנחנו נחבר אנשים ברגשות שלהם ממש רגע אחרי הטראומה, יהיה יותר פוסט טראומה. אז אתה אומר שיש לזה גם היבטים חיוביים?
כן. חד משמעית. גם במובן עולם של בריאות נפשית יש לזה היבטים חיוביים. לכל זמן ועת. אז אתה אומר שבמפת הגבריות דיברנו על שניים מתוך ארבעה, אפשר להגיד תכונות, מן הסתם יש יותר, בסדר אבל- ארבעה חיוביים וחמישה שליליים, אבל יש טיפה יותר.
אני פשוט כללתי אותם בתוך האלה כדי לצמצם. באמת גם פה חשוב לי לומר, גם דיברנו על זה כמה פעמים בפרק הראשון, בגלל שאנחנו מדברים על חצי מאוכלוסיית העולם ועל מושג מאוד רחב, אז לכל אחד מהדברים האלה יש הרבה היבטים ולתכונה, למאפיין כללי אז יש לו גם צדדים חיוביים וגם צדדים שליליים.
לא נכון לבוא ולהגיד להיות התפקיד המגן זה רק מעולה, זה רק מצוין או זה רק רע. מה? זאת בדיחה להגיד את זה. כמו להגיד גברים הם רק טובים או גברים רק רעים. זה לא רציני. כן, אבל למרות שדווקא ואנחנו כל הזמן מחזיקים, אני כל הזמן מחזיק בראש, אנחנו מדברים על גברים חרדים.
אני מוכרח לומר שכלומר דווקא התכונות האלה הן מסתדרות לי די אוניברסליות. כלומר הן די אוניברסליות, לפחות עד כה. מספק ומגן למרות הביטויים המאוד שונים, אולי שהם גם מותאמים תרבותית, אבל העיקרון הזה הוא עיקרון די תקף.
די תקף, כן. אז אני כן אגיד איפה אני חושב גם מבחינתי אני סקרן. זה נגיד עם התפקיד של המפרנס. כלומר, ודאי בחברה החרדית שרבים חיים באידיאל של הלמדן. כלומר להיות העילוי שיש לו סידור מלא והוא יושב ולומד והוא לא מרוויח.
עזוב, יופי, יש לו מלגה, הוא לא המפרנס של הבית, נכון? והוא לא אמור להיות. כלומר, אם אתה העילוי הגדול, אתה לא מפרנס. איך זה יושב לו בפנים? האם זה הוא אומר וואו, אני מדהים, כל הכבוד לי, כל הכבוד לי. אני בדיוק כל מה שאשתי רצתה ואני בדיוק מה שההורים שלי רצו.
כולם מתפעלים וגם אני מתפעל. או שיש לו איזה פצע בפנים שאומר לו היי, אתה לא מפרנס. הילדים שלך גדלים בבית שבו אבא לא מפרנס וזה חסר. ואני מכיר מחקר לא גדול, אבל מחקר של שטלי פרקש עשתה, והיא ראיינה תלמידים מהישיבות העילית והיא הופתעה וגם אני הופתעתי לשמוע שהרבה מהם זה מפריע להם.
כלומר, למרות שהם עמדו בכל הציפיות החברתיות בפשטות, הם באים ואומרים רגע, אבל זה לא יושב לי כזה טוב בנקודה הזאת. כן, בוודאי שאני. זה עלה לסוגיה הציבורית. היה מכתב של הרב של מודיעין עילית, הרב קסלר, והיה לו כמה התייחסויות שנגעו לזה.
אוקיי, מה שנקרא בדרכו שלו. בסדר, אפשר, אנחנו לא ניכנס, בסדר לעמדה כלפי הרעיון שהוא הציע כדי לפתור. בעצם מה שהוא אמר זה וזה מאוד בולט בשנים האחרונות, בפרט שנשים חרדיות יותר ויותר, גם כבר לא רק גננות ויותר הייטקיסטיות.
ואם לפני שלושים שנה האישה הייתה במשכורת מינימום או קרוב לזה, גננת או מורה, במקביל היה חלק מתח מאוד גדול לפעמים שמגיע. אני מדבר לפני מאתיים תשעים ושש, אלפיים, שהיה את הקיצוצים בקצבאות ילדים.
אז לפני העידן הזה גם קצבאות ילדים שהיו משולמות למשפחות עם הרבה ילדים היו יכולות להגיע גם כן לאלפי שקלים, ובתוך זה המלגה של הכול והיה איזשהו משהו הרבה יותר מאוזן כזה, כללי, כל אחד עושה את החלק שלו והיום המלגה של הכולל לא השתנתה. היא נשארה על אלף ומשהו ברוב המקומות.
ולעומת זאת, יוקר המחיה לוקח אותנו למקומות, זה. ונשים בטח בהייטק ובמקצועות נוספים, ראיית חשבון ומהסוג הזה- מכניסות מכניסות סכומי כסף מאוד גדולים.
הן מקור ההכנסה של הבית. אם הילד חולה אז אין ברירה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שהיא תפספס יום עבודה בתשלום ולכן הבעל ישמור. איך ב… אז באחד הציטוטים שלו שהתפרסמו הוא אמר שנוצר מצב שבו הבעל עוזר לאישה לעזור לו לשבת וללמוד, או הבעלים נהיו בשלנים.
הוא דיבר על זה ובביקורת מעשית. אני מסתייג מזה, אני לא אכנס לנושא, אבל אני חושב שאולי בהקשר של מפת הגבריות זה זה. גברים אומרים, מי אני?
מה התפקיד שלי? נכון, מה המשמעות שלי? מפרנס. אני מה? אני הסייד קיק בעצם? מה אני מביא לעולם? אני רק עוזר לאשתי לעזור. כן, איפה זה שם אותי? אז כן, אני חושב שזה לגמרי קיים ובאמת, טוב, אולי, אמרת כבר שטלי פרקש כבר חקרה את זה.
זה לגמרי נושא מסקרן למחקר בגלל שזה באמת אנטי, אולי, אנטיתזה לגבריות. נכון, ואיך זה משתלב? אני אגיד שבעצם הגורמים שאנחנו מציינים עכשיו פה, אז אפשר לדבר עליהם בשפה מחקרית וסטטיסטית ומספרים, אבל כשאנחנו נכנסים לאנשים אני אוהב לדבר עליהם במונחים של עוגנים של משמעות, שבן אדם שואל את עצמו מה מחיה אותי.
אז יש את הלימוד תורה שמחיה אותך ויש את הילדים. יש כל מיני תשובות לזה. ומה מחיה את הגבריות ומה נותן לאדם תחושה של ערך ושאני שווה. אז פה יש לנו את התפקיד של המספק, את העוגן, את המגן ואת העצמאי, שהם גם דרכים לבוא ולהרגיש שאני שווה משהו בעולם ואני לא איזה, אני לא איזה סמרטוט.
כי אנשים, אנחנו לא, לא רוצים להרגיש סמרטוטים. אנחנו רוצים להרגיש בן אדם טוב ובן אדם ראוי. כלומר שהקהילה שאני חלק ממנה, אז זה טוב לקהילה, אני לא מכביד עליה. זה לא נעים להיות העול על הציבור. אני רוצה להיות משהו שאומרים איזה יופי שהוא הגיע.
כיף שאתה כאן. יפה אוקיי. אז בוא ננסה להתקדם עם מפת הגבריות. אמרת שיש לנו את המספק, את המגן. יש עוד שניים? אז אני כן אכניס גם במגן משהו מתייחסים אליו הרבה וגם עליו יש הרבה מחקר, וזה כל מה שקשור לסיכונים.
כלומר, כדי להיות מוכן להגן אתה חייב להעז ולקחת סיכונים. עכשיו, לקיחת סיכונים באופן כללי גם מאפיין, של גברים. זה מתבטא גם בנהיגה בכביש, אבל זה מתבטא גם בנכונות להיות עצמאי במקצוע שלך ולהיות יזם, ללכת לגלות ארצות וללכת לחקור דברים ולעשות דברים שיש בהם סיכון, שזה ודאי גם דבר שהוא מאוד מקדם את העולם ומפתח אותו.
בוודאי בכלכלה כמו של ישראל זה כמו אומץ כזה אולי. אומץ. והרי הרבה פעמים המבדיל בין אומץ לבין טיפשות או חוסר אחריות הוא לא כזה ברור, נכון. שזה גם משהו באופן שלילי אפשר, כלומר למסגר את אותה תופעה ולקרוא לה אימפולסיביות או- נכון, או חוסר אחריות.
או להגיד, איך יכול להיות שאתה עכשיו מסכן את כל העתיד הכלכלי של המשפחה שלך בשביל הסיכוי ש… שתתעשר. אז אנחנו נראה יותר גברים לוקחים הימורים ומעדיפים סיכונים גבוהים יותר מאשר נשים. אז יש לזה צדדים מדהימים, וודאי כשזה מצליח, אז לכולם קל לדעת שזה מדהים ויש לזה גם צדדים קשים.
אוקיי. שני ה… אז השניים הנוספים זה בעצם כל מה שקשור, לעצמאות שמצופה מגבר שהוא מסוגל לעמוד בפני עצמו. אנחנו רואים את זה, זה ודאי גם ערך מערבי מאוד, מאוד, מאוד מרכזי.
זה לא רק ערך בגבריות. עצמאות. עצמאות. זה אינדיבידואליזם האינדיבידואל אמור לעמוד בפני עצמו ולספק את עצמו. אז הציפייה שגבר יהיה מסוגל לעשות משהו לבד, למשל אם משהו מתקלקל בבית והאישה לא יודעת לתקן את התריס, זה דבר אחד.
הילד לא יודע לתקן את התריס, אבל נמצא יותר גברים מצפים מעצמם ויותר נשים וילדים מצפים מהגברים האלה לבוא ולהגיד, אני יודע לעשות את זה. אני יודע לתקן. אני יודע להסתדר. אני לא מבקש עזרה. אז זה בוודאי אנשים שהם עצמאיים זה דבר מדהים שאפשר גם לסמוך עליהם ולהסתמך עליהם.
זה דבר נפלא. הצד השלילי של זה, זה גברים שמסתמכים על עצמם גם כשהם לא מסתדרים, כשאתה לא מסתדר. זה למשל מתבטא בזה שגברים פונים אפילו לרופאים בשלב יותר מאוחר מנשים, פונים פחות לטיפול, לכל סוג של טיפול, גם רגשי וגם פיזי יותר מאוחר, וחבל, הם מתים בגלל זה יותר מוקדם.
ואנחנו פחות נבקש עזרה גם כשאנחנו יכולים פשוט לעשות שיתוף פעולה עם מישהו. נראה פחות נטייה. זה לא שגברים לא משתפים פעולה. גברים, רוב הגברים משתפים פעולה יופי, אבל נראה את המחירים של יותר קשה, יותר משפיל אותי להתקשר לבעל מקצוע, אז אולי אני אדחה את זה ועוד שבוע תהיה נזילה מהשירותים, לא משנה.
אוקיי, זה יכול גם להתקשר לתחרותיות בעיניי בחלק מהמקרים, אבל זה גם אתה מזקק פה את הנושא של עצמאי. נכון. גבר צריך להיות עצמאי. וגבר שגר אצל ההורים שלו, אז זה פחות נחשב כי אתה אמור, נכון? אם אתה עכשיו בן שלושים ואתה גר אצל ההורים זה לא, יופי, הוא חסכן.
אפשר לפרש את זה, נכון, אפשר לדרוש את זה לשבח, אפשר לדרוש את זה לגנאי. אבל אם אתה גר ואמא שלך מכבסת לך ומבשלת לך, אולי זה אומר שאתה לא עצמאי. אני מעדיפה גבר עצמאי. זה אני לא יודע כמה זה בציבור החרדי, אבל הדימוי הזה של הרווק בן ארבעים שגר אצל אמא שלו, זה דימוי מאוד מאוד אנטי גברי, מאוד מושפל, כאילו הוא לא באמת לא עושה כלום.
אני חושב שגם בישיבות היום רוב הישיבות הגדולות הם עם פנימייה. אני חושב שאם אנחנו נשמע לבחור שהוא כבר בן עשרים ושתיים, נגיד ככה כבר בגיל של שידוכים, ואנחנו נשמע שהוא, הוא לא ישן בפנימייה, הוא ישן בבית כי הוא צריך שאמא תכבס לו, אני לא חושב שזה יוסיף לו נקודות גבריות.
אוקיי. אני כן, מצופה… כן, הוא עושה את הכביסות בעצמו, הוא עושה את הזה. אני גם זוכר אגב בישיבה, כלומר היה, היה בחור כזה שהוא היה לוקח את התיק, אמא שלו עשתה לו את הכביסות. הוא לא, הוא לא זה… זה היה כזה- זה לא לזכותו. זה לא בא לזכותו, זה לגנאי.
אוקיי. לגמרי. אז למה זה לא לזכותו? כי יש לנו ציפיות מאיך, איך בחור אמור להתנהג. אז חלק מהציפיות זה בגלל לא יודע, דרך ארץ או כבוד להורים, וחלק מהציפיות זה בגלל הציפיות שנוגעות בצורה ישירה לגבריות. מעניין אם יש הבדל בזה.
אני מתקיל אותך ככה. יש הבדל, אנחנו מדברים על עצמאות, על אינדיבידואל, ואני חושב על ההבדלים המאוד מאוד גדולים בין חברות אינדיבידואליסטיות לחברות קולקטיביסטיות. כלומר חברות, אני אגיד לטובת המאזינים, חברות אנחנו יודעים שיש…
אפשר לחלק תרבויות בהרבה צורות, אבל אחד הדברים הכי בולטים בהקשר הזה של שמסתכלים על תרבויות שונות, אנחנו יכולים לראות שתרבויות בדרך כלל היותר מערביות, כמובן ארצות הברית יותר מכולם- כל המערב. אבל כל המערב הם תרבות יותר אינדיבידואליסטית, כלומר העצמי במרכז, העצמי הוא עצמאי.
בוא תממש את עצמך, מה שאתה מרגיש, מה שאתה שואף, זה מה שחשוב כזה. ולעומת תרבויות שהם קולקטיביסטיות. במחקרים הראשונים זה היה יותר במזרח. כלומר דיברו יותר על המזרח הרחוק, אבל למעשה במובן כזה או אחר זה כמעט כל מה שלא מערב הוא יותר נוטה לקולקטיביזם, ובהקשר שלנו יש לא מעט מחקרים ולאחרונה סוף סוף יש גם מחקר אמפירי שמוכיח את זה.
ואז אני חוזר למפת הגבריות ואני אומר אוקיי, גבר, יכול להיות שגבר כן צריך להיתפס כעצמאי, אבל אנחנו לא רוצים, אנחנו גם רוצים קונפורמיזם. אנחנו גם רוצים מישהו שהוא חלק מקהילה, חלק מ… לא מישהו שעכשיו ממציא את ההלכות שלו לבד ושיש לו את ה…
לא. אחת השאלות כזה הוא מתפלל בישיבה, הוא לא מתפלל בישיבה, כן? אוקיי. גם אולי בתור הקפדה דתית, אבל גם נניח הוא מתפלל במניין אחר, אבל בנוסח אחר. לא. הוא צריך להיות עם הזרם, הוא צריך להיות חלק מהקהילה. הוא צריך להיות, אנחנו לא אוהבים אנשים שהם לא בזרם.
סנדלים. בישיבות החרדיות לא תמצא ולו סנדל אחד, ומי שילך עם סנדלים הוא יהיה מוזר. הוא יהיה מוזר מעצם זה שיש לו מין משהו אחר. כן, זה לא יהיה לטובתו. אז זה לא יעבוד לטובתו. אני תוהה אם, אם עדיין אנחנו יכולים לדבר על עצמאי או שיש פה הבדל בצורת- אז אני חושב שזאת שאלה מעולה, ואני חושב שבעיניי וזה דבר שדורש עוד מחקר, אבל אני חושב שמכל מפת הגבריות, שאני בהחלט חושב שהיא עובדת מעולה גם בין תרבויות וגם היסטורית היא עובדת מצוין.
אבל שזה המרכיב שהוא הכי מושפע מהתרבות המערבית שמדגישה את הנושא הזה של עצמאות, ושהאינדיבידואל הנאור הוא עצמאי והוא פחות חברתי והוא פחות תלוי בחברה. זה לדעתי זה משהו שהוא דגש שהוא משפיע.
זה חלק מהעניין הזה של הגבריות שיש לנו ריבוי. יש לנו ריבוי גם בין תרבויות וגם ריבוי לאורך ההיסטוריה. גם היסטורית זה תרבויות שונות. נכון. אגב, גם חברות קולקטיביסטיות בהרבה מקרים, כולל החברה החרדית כנראה, אני אומר כנראה בגלל שאין מחקר על זה, אבל כל האינטואיציות, מצביעות לשם.
בגדול כן מושפעות בסופו של דבר מהסחף לכיוון האינדיבידואליזם, וכן כנראה שהדור, למשל הדור שלי ובוודאי הדור המתבגרים של היום הם יותר אינדיבידואליסטים. אז זה אומר שאולי, בין החברים שלהם יותר יעריכו עצמאות.
ההורים שלהם לא יראו את זה בטוב. כן, וגם פה חשוב לומר עצמאות היא אף פעם לא המתבודד שמתנכר לעולם ולחברה. ובוודאי שגם העצמאות יכולה לייצר מתחים מול להיות איש משפחה. אבל גם בן אדם עצמאי, גם אפשר לחשוב על האנשים הכי מוצלחים והכי גאונים בעולם.
בסוף, אם גם אתה הממציא הכי גדול, אם אין לך מעבדה כי אתה בן אדם בלתי נסבל, אי אפשר לעבוד איתך. לאיזה הישגים כבר תגיע? אבל בסוף היכולת לשיתוף פעולה היא וודאי דבר מאוד, מאוד חשוב. זה שזה חשוב לא אומר שזה בהכרח גברי, אבל וודאי שזה חשוב, וגברים אמורים לדעת לתפקד בהיררכיות והמסגרות הכי גבריות כמו הצבא, זה מסגרות מאוד היררכיות שצריך לדעת גם לכבד את מי שמעליך ולקבל פקודות.
והישיבה, כן. והישיבה, אז מצוין. אז ודאי שזה לא… זה שעצמאות היא מוערכת זה להגיד אני יודע להיות עצמאי. אם אני יודע להיות עצמאי אבל אני בוחר שלא, אז סבבה. זה הכי, הכי שווה. זה משתף פעולה. זה ממש שווה, אז אני יכול להסתדר בלעדייך אשתי, אבל אני בוחר לחיות איתך ולעשות את זה איתך, אז נורא מעריך את זה.
יפה. אני אוקיי, זה לוקח אותי לעוד כל מיני מקומות. אנחנו כבר לא ניכנס אליהם מקוצר הזמן, אבל זה לוקח אותי גם כלומר מה, המשפט האחרון למשל שאמרת תפס אותי. אני עצמאי, אני יכול להסתדר לבד ואני יכול בלעדייך. זה גם נשמע משפט מאוד, מאוד הגנתי.
אני חושב מונחים של היקשרות, מין היקשרות כזאת- היקשרות נמנעת נכון. אני זה גם שם אותי במקום לא פגיע. כלומר אני אני יכול להסתדר לבד. בוודאי לא פגיע, אני מוגן. אני מוגן. אוקיי, זה אולי עד כמה ארבעת הערכים האלה במפת הגבריות, ועוד לא דיברנו על הרביעי, מיד נדבר עליו, אבל כמה הם שזורים אחד בשני, נכון?
כן. כי המוגן, לוקח אותנו גם למקום המנותק, שיכול להתמודד עם רגשות. כלומר זו דרך בעצם להתנתק מרגשות, להגיד אני בסדר, אני לבד, נכון. אוקיי. וזה מאוד לוקח אותנו גם הלאה לתפקיד של העוגן, שעוגן זה מי שמחזיק.
זה הרביעי? זה הסלע. כן, זה העץ שאפשר לסמוך עליו ולהישען עליו. ודאי זה באופן הכי קיצוני בעיתות משבר, בין אם בקושי פיזי, משהו נשבר בבית, אני יכול לסמוך עליך, ובתקופה של מלחמה. ועוד היבט של זה, זה בהיבטים רגשיים.
כלומר, קרה לי משהו ממש עצוב ורע בחיים. חבר שלי נפצע בתאונת דרכים ואני יודע שאני יכול לספר לך ואתה לא תתפרק, אתה לא תישבר או אתה לא תתקוף אותי. כי דבר שהוא מטריד זה, זה סוגיה כללית בכלל. המון ילדים מרגישים שאם הם באים ומספרים לאימא ואבא משהו רע, ואז הם אבא ואימא מתחילים לבכות, אז הילד לא יספר להם שוב.
נכון. כי אי אפשר לסמוך עליו. עכשיו הילד הזה צודק במידה רבה, חשוב לי לומר, אבל ודאי שכך הילד- אם הוא עלול להידרדר. בדיוק. הלסמוך, נכון, זה כמו הסמיכה, לסמוך על קורבן. אתה נשען עליו ואם זה מתפרק לך מתחת לידיים אתה לא תסמוך. או למשל אנשים שאתה מספר להם סוד ואז זה באופן עקבי מגיע לכל המשפחה, אתה לא תסמוך עליהם.
ואנחנו רוצים אז לראות את הגבר כמי שאפשר לסמוך עליו. ואני חושב שפה קשה לדבר על התפקיד שבן אדם שהוא עוגן בחיים של אנשים. ודאי שזה דבר חיובי. זה הסלע שהוא אבן הראשה, הוא האבן היסוד שמחזיקה את הכול.
זה מדהים. ואפשר לראות משפחות שיש אנשים שמתפקדים כסלע וזה באמת מחזיק וזה דבר שהוא נפלא. יש משפחות שזה לא ככה וזה הרבה פעמים חסר. או שהאבא והאימא מתבגרים ונפטרים, אז זה הרבה, זה חסר להמון המון אנשים.
כן. עכשיו הצד השלילי, שזה גם מתחבר לעצמאות שדיברנו, זה שאנחנו יכולים לבוא ולהגיד אז על מי העוגן רשאי להישען? וחלק מהאנשים יבואו ויגידו לעצמם על אף אחד. כולם נשענים עליי.
אני לא אמור להישען על אף אחד. ואז הם לא יודו בפני עצמם ויתביישו ללכת לרופא ויתביישו להגיד לאישה שלהם, "תקשיבי, הסתבכתי עם זה", ואז הם יתעלמו מהבעיה והם ידחיקו והם יכחישו. ומה שקורה עם בעיות שלא מתייחסים אליהן, הן גדלות בדרך כלל.
אז חלק מהעצמאי אולי זה גם תגובה של העוגן, כלומר זה מין- לבוא ביחד. תגובה של כן. אגב, אתה אומר עוגן, דיברנו על סלע, אבל, אני חושב על, תוך כדי שאתה מדבר על עוגן שזה, נכון, זה הגוש פלדה הענק הזה, החרוט פלדה הענק הזה שמשליכים למצולות
הדרך לא לזוז זה להיות, להיות בתהום. אם אנחנו רוצים להיות באמת יציבים אז- אנחנו לא זזים, אנחנו לא מתפתחים. כן, שזו דרך, אז להיות עוגן יש משהו, אם אני חושב על החפץ עצמו, כן, על העוגן עצמו, על המוצר המקורי הזה.
זה תפקיד די טראגי לפעמים, יכול להיות. אני עוזר לכולם לא לזוז, לא להירטב במים כשאני שקוע בפנים, מחליד אולי. מוכן להקריב את עצמי. מקריב את עצמי. כן. וואו. בשביל שאתם תהיו בסדר, אני אקפוץ לאש.
זה עם המגן. ואני גם, אני לא אבכה. אני לא אבכה בלוויה כי אני לא רוצה שאתם תישברו, כי אם אתם תראו אותי בוכה אז אולי אתם תרגישו שכלו כל הקיצין ושבאמת הגיע המבול ואנחנו טובעים.
אבל אם אני אראה לכם שאני חושק שפתיים, אז מה אם אבא שלי נפטר? אני חושק שפתיים. אולי אתם תרגישו יותר ביטחון. והמון– מאוד, מאוד נפוץ לראות שהמון גברים לא משתפים כי הם רוצים לשמור על הסביבה שלהם, שהם אומרים אם אני אשתף את אשתי, אם אני אשתף את הילדים, אשתף חברים, אז הם יבהלו והם גם לא יוכלו לעזור לי והם גם יהיו עצובים.
אז בשביל מה? אז אני רוצה לשמור עלייך. לכן אני שותק, לכן אני לא מדבר איתך כל היום, כי, כי אני לא באמת אספר לך מה שלומי, כי אם אני אספר לך את תיכנסי לחרדות. ואז הוא נשאר לבד. הרבה פעמים גם אם הוא נשאר לבד זה מאוד, מאוד פוגע בקשרים.
אוקיי. זה כשאנחנו בעצם שומרים על הסביבה שלנו באמצעות מרחק, באמצעות הסתרה, אז מי שנפגע זה הקשרים, כי לא מכירים אותנו, כי לא יודעים אותנו וגם זה גם הקשר בין האדם לבין עצמו. אני רוצה להגיד משהו על מפת הגבריות. אנחנו ממש קרובים לסיום.
אני מסתכל על ארבעת הדברים, ככה רשמתי אותם לעצמי, שמספק, מגן, עוגן ועצמאי. במשפט לי זה נשמע מה, על מה החברה נותנת נקודות לגברים? תיתן ואל תיקח.
נכון? אתה תהיה עוגן, תהיה מגן, תספק לנו ואל תשען עלינו. אלה דברים שהם מעניקים משמעות. להיות, להעניק משמעות דרך המסוגלות, דרך הנתינה, נכון? זה קצת, בודד להיות- בודד וגם קצת משימה בלתי אפשרית.
כלומר, הרבה מהביקורות על גבריות וגם על המודל הזה, זה להגיד רגע, אבל המון מהאנשים לא מסוגלים לעשות את זה. אני לא מדבר רק על מישהו שהיה בתאונת דרכים והוא נפצע והוא נכה ואז הוא לא יכול לעשות הרבה מזה או על– אפשר לחשוב על בעצם רוב האנשים הם אף אחד.
אף אחד הוא לא עוגן תמיד וכולנו חסרי אונים מלא פעמים, וחוסר אונים זה תחושה שהיא שוללת גבריות. אז זה כאילו לדון בן אדם לאיזה סד שהוא לא יכול לעמוד בו. אוקיי. וזה רע. ואני רוצה להגיד שמצד אחד זה לגמרי נכון, אבל זה כמו בעצם כל אידיאל שאנחנו מציבים איזושהי מטרה גבוהה וציפיות גבוהות, אז רוב האנשים לא מסוגלים לעמוד בהם וזה קשה.
אבל זה שזה קשה, אז צריך להקדיש מחשבה והתייחסות לאיך אנחנו מתמודדים עם הכאב ועם הקושי ועם אי העמידה הפנימית והחיצונית בציפיות. אבל זה לא אומר שאנחנו לא מרוויחים הרבה מעצם זה שיש ציפיות בעולם. ציפיות הן גם חשובות. אז, טוב, אנחנו כבר מתקרבים לסיכום של הפרק.
קודם כל הנושא הזה של מפת הגבריות זה בעצם הבסיס, נכון? או אולי ההתחלה של קורס. קורס שלם שאתה מעביר, שהוא קיים, מה הוא מוקלט כבר? כן. נכון? כן, כן, הוא קיים באופן קבוע. הסתכלתי בו. שנקרא איך, מה שם…?
להיות גבר בעולם. להיות גבר בעולם. הקורס הזה עוסק בדיוק בנושאים האלה ונוגע בכל מיני נקודות רגישות, ואולי אתה יודע מה, במובנים מסוימים אפשר לחשוב עליו כמשלים יחד עם הפודקאסט, איזושהי מפה, איזושהי, התבוננות, גם חלקים פרקטיים.
אני אשמח אולי, אני, קודם כל אסכם פה ואגיד איזה שהם, כמה מילים לכולנו איפה אפשר, לשמוע את הפרקים, ואז אני אבקש ממך אולי איזשהו משפט לסיכום. אולי, מה המלצה לגברים שמבינים אולי יותר מאי פעם את מפת הגבריות או המלצה על הסביבה שלנו, של אותם גברים.
מין משהו כזה, איזושהי מחשבה. אז, קודם כל שוב תודה, גם שבאת היום, להקליט וגם, תדע לך, בכל פרק, אני אומר לך תודה, על העריכה כמובן, ונכון, חודשים של עבודה, קדמו לזה.
תודה, גם לצוות הטכני, לאשתי שלומית ברודבקר על האתר והגרפיקה ועניינים טכניים נוספים. אפשר להשיג את הפרק, מנויי המייל מקבלים אותו בניוזלטר, מקבלים אותו למייל שלהם.
אפשר כמובן גם באתר שלי YOSEFBRODBEKER.COM שם הוא גם מתומלל, ובאפליקציות, יישומונים גם של השמע כמו ספוטיפיי וווידאו. אהבתם, מוזמנים להאזין, גם להגיב לנו, לעשות לייק להירשם, להפנות לחברים.
חננאל, הבמה שלך. אז באמת היה עונג גדול ושמחה גדולה להיות כאן. ואם, הצעה לגברים, האמת שגם לנשים, זה להבין שהגבריות זה לא שאלה של האם היא פה או לא פה. היא נמצאת בחברה שלנו- וכן אפשר לשאול את עצמנו כמה היא משפיעה עליי ועליך באופן אישי, שכל אחד וכל אחת גם ישאלו את עצמם כמה הם מושפעים ממנה ולאן הם היו רוצים, להמשיך.
כלומר השאלה איך להיות אנשים טובים ואיך להיות עובדי השם היא לפעמים קשורה- כמה מפת הגבריות משפיעה- היא פה. פשוט פה, כמו שההלכה היא שזורה בחיים במדינת ישראל, גם לחילוני גמור שלא מכיר את ההלכה- היא משפיעה פה, לא צריך להכיר אותה, היא פשוט פה.
אז ככה גם הגבריות, היא נמצאת, היא נוכחת. אם מה שאנחנו עושים פה עכשיו זה לתת לנו יותר את היכולת להבחין ולהבין איפה היא נמצאת, ואז אנחנו יכולים, להגיב ולהיות חופשיים יותר ולהיות בוחרים יותר. עכשיו הדבר הזה זה לא רק בא כדי לשנות או להתמודד, כי עכשיו גם כשאני מבין את הגבריות, אם אני יודע שמשהו חשוב אצלך בגבריות, אז אני אדע להחמיא לך יותר ולהחמיא בצורה מדויקת ומפורשת יותר ולהעצים אותך, ולעזור לך להיות שמח יותר.
זה גם לטובה. יפה. אז, דברים מהסוג הזה גם יקבלו הרחבה בקורס, מקבלים הרחבה בקורס, נכון? כן, וגם יש את הספר. נכון. שיש לו כבר שם? אין לו? השם עוד לא, עוד לא סגור, אבל, זה שהוא ייצא בעזרת השם בידיעות ספרים ממש בחודשים הקרובים, וזה ספר שהוא גם מציג את, מפת הגבריות, אבל הוא גם מביא המון המון סיפורים ותיאורי מקרה.
אז לקראת סוף עשרים וחמש… סביב חנוכה. חנוכה הוא יצא. כן. מיד שהוא יצא אנחנו נשים, פה לינק למטה, אז אם אתם שומעים את זה באזור הזמן הזה תציצו אם כבר יש. יופי. תכלס. תודה רבה. בשמחה גדולה. כל טוב.
